מהי חירות?

 

באזור בו אנו חיים השאלה הזו אינה קשה כל כך. כמעט כל אדם שתשאל ברחוב יגיד, "חופש הבחירה". הדברים המובנים מאליהם הגיעו אלינו כבר בגיל בו הלכנו לגן או לכיתה א'. התובנה האמיתית הגיעה אלי בימים מאוחרים יותר. בראשי תמיד מצטיירת תמונה. יום אביב נעים, בגדים קלים ונעימים ורוח, תמיד אותה רוח עוברת בשיערי. אני הולך אינספור שעות, לא משנה לאן, תמיד הולך ואף פעם לא תלוי באף אחד ובשום דבר. התמונה הזאת חקוקה בראשי חזק, תמיד רגע לפני שאני מתעורר מהחלום הזה. עורפי מיוזע וכך גם כפות רגלי. ליבי, דופק בחוזקה. נשימותיי קצרות מאוד וכוחי, חלף. כמו אותו חלום ממנו התעוררתי הרגע. הדרך אל מקור האנרגיה הזמין הראשון קצרה, אך... הרעב כאילו מפלח את בטני. לו יכלתי, הייתי אוסף עצמי אל רכבי ופשוט... הולך לאכול, לא משנה מה, העיקר שיהיה ממש טעים והרבה... אך כרגע זה לא משנה, אני נאבק בחוסר הכוחות שמרתקים אותי אל המיטה ונכנס אל ההכרה ההישרדותית שלי. מפני שאם לא אתרומם ממיטתי עכשיו, דבר נורא יקרה. לאט ובשקט מגיע אל המטבח ופותח את המקרר. מזל שתמיד יש בבית... מיץ. אך אין זה מספיק. את שארית השעה אבלה באכילה תוך כדי שאני מהרהר בחלום שהופסק בגסות כה בוטה.

 

היה נעים לרגע להרגיש את החופש, אך כרגע, הוא נראה כזיכרון רחוק. אני יודע שתמיד, לאן שלא אלך, אותו חלום יכול להיפסק, ללא כל התראה מוקדמת. כמו שהחלום שלי נראה רחוק כך גם חירותי. הבנתי שמשמעותה של חירות, זה להיות מסוגל להתקדם בכל הכוח לעבר החלום, ללא עצירות, ללא קשיים וללא רעב. כל פעם שאני מתעורר בלילה, אני מבין... חירותי רחוקה אך אני, עוד מחכה לה.