לובן קירות

ומיטה.

בלב- מדקרות

מעי מובל לשחיטה...

 

הרגשה מבולבלת

של חוסר אונים

עם ידיעה של מובלת

ביד איתנים.

 

ובלילה שלפני:

"השכיבנו לשלום",

שיעבור כמו חלום.

שנתעורר

ליום אחר

וטוב יותר.

 

ועם הבוקר שמפתיע

והשחר שמפציע

אני יורדת,

לקומת חדרי ניתוח.

לא פוחדת,

איתי משען בטוח.

 

רק

מייחלת,

מתפללת,

שנזכה לחוות תועלת.

וזהו.

והורדמתי.

 

ועמדו שם השליחים

שעשו בי חתכים.

והייתי עטופה

באש של חסד,

אפופה.

 

ברוך השם,גם זה עבר

נחתם לו פרק של עבר.

ופרק של בריאות החל

ספוג שירה,עטור הלל.

 

מוחה דמעות,

זולגות תודות,

עיניים מרימה אליו-

כי מעי המו עליו.