זה שוב קרה. הוא יושב על מיטתי ואומר את המלים האחרונות.
אני בקושי מצליחה לנשום ומחכה שיילך כבר כדי שאוכל להתמוטט על הרצפה הקרה, כהרגלי בסיטואציות האלה.

לפני כמה ימים נתקלתי בראיון טלויזיוני עם אחת הדוגמניות-שחקניות שלנו, יפהפיה וחכמה, היא נשאלה אם אי פעם שברו לה את הלב...
היא חייכה ו...אמרה שמעולם לא נתקלה בסירוב ואף פעם לא היה מישהו שרצתה ולא היה מעוניין בה.

היא נראתה כמו חייזר בעיני. באמת יש אנשים שלא נשבר להם הלב??
מסתבר שהם קיימים...ואני אפילו נתקלת בהם מדי פעם. 

לא היה לי מזל עד כה. חלק מהקשרים נועדו להכשל עוד מראשיתם, חלקם הפתיעו לרעה במהלך הזמן וחלקם התפספסו קצת בגללי.

אני גם יודעת מה תורם לקשרים הכושלים, ההפרעה שלי. (אבל זה לפוסט אחר), שבגללה היה לי נכון יותר להיות ביחסים לא מחייבים, שישאירו אותי קצת בעלטה. מה שלא רציתי, הוא להתאהב באחד כזה שהזמן עמו שאול...(ואני גרועה בדדליינים)...

אז זה שוב פעם קרה..לפני כמעט חודש. מאז, כל יום עבודה (שבהמשך אדע אם היא מסוכנת לבריאותי) מסתיים בבכי, כבר באוטובוס! (מראה חריג בין המוני הנוסעים המחוברים לסלולרי שלהם).

זו הפעם המי יודע כמה, בה האהבה מופסקת לי.
כלפי חוץ לא ניתן לנחש מה עובר עליי. אני מאופרת, מתלבשת יפה, מדייקת בזמני העבודה, כמעט לא נעדרת, יש לי חוש הומור, כשרונות ואפילו תאבון, אני בעניינים...אבל לא באמת.
הכאב הוא עצום. כל כך עצום שכבר פעמיים יצרתי קשר טלפוני עם גורמים שתפקידם להקל על הכאב הזה. אני כבר יכולה להריח את החיוג הבא...