אני חושבת שנכון להיום זה כבר חודשיים שאני בלי התמיכה (כזו או אחרת .. )של המחלקה ,בלי להיות במעקב כלשהו ... למרות שאני הייתי בפגישת אינטייק אחת באגם אבל זו רק אחת ולא ממש מקבל איזשהי צורה של טיפול .., אני לא רוצה אותו כבר .

אני באמת מרגישה אבודה כלכך , אני רוצה רק למות , למות מתת משקל למות בכאב שמגיע לי , למות ביחד עם המחלה הארורה הזו ולהשקיט איתה את כל השאר ..

אני לא מבינה איך כולן מצליחות איך כל החברות שלי שהיו מאושפזות איתי תמיד מצליחות לשרוד כי אין מילה אחרת בחוץ , לתפקד איכשהו ולרדת במשקל בלי לעצור :\ זה לא שאני חושבת שזה בסדר אני מתה מדאגה אליהן , שאני יודעת שהן במצב לא טוב מתחת לבי אמ אי 15 ובלי כל טיפול , ואני נלחמת כדי לעזור להן ..אבל לי בתוך תוכי כואב שאני תמיד נשברת שאני לא מצליחה להתמודד לבד בלי לרצות למות ....., שאני חיה בתוך הקונפליקטים שבראש ,אני לא ברורה אפילו לעצמי .......

העניין הוא ,שהמצב שאני נמצאת בו כשאני מגיעה לנקודה הזו , אני מדרדרת את עצמי עד מצב שלוקחים אותי לאשפוז , ומשם המעגל חוזר על עצמו ,ירידות יסורים צומות , ובעיקר כאב ... אני לא יכולה יותר

אני יודעת שאני לעולם לא אצא מהמעגל של ההפרעת אכילה שלי

היא הפילה אותי עמוק בתוכה ,

אז די , אני פשוט צריכה למות , אני סתם סובלת וגורמת סבל לכולם , להורים שלי ולמשפחה .

זה הזמן שלי ללכת

זה לא הזמן לחזור :