מאת

אורלי האיש

 

 

 יש לי שני ילדים מקסימים, חכמים ,יצירתיים וטובי לב, ובנוסף לכל זה הם קיבלו בירושה מתנה נוספת:  ליקויי למידה ,דיסגרפיה והפרעת קשב וריכוז .(הירושה ,אגב, היא גם ממני וגם מבעלי היקר)

המתנות האלו, אם לא משכילים להשתמש בהן נכון, עשויים להיות אזיקים כבדי משקל על רגליהם וידיהם . הראש רץ קדימה והרגליים נטועות בקרקע, או יותר נכון סובבות סחור סחור.

מעולם לא היה לי  ספק שילדיי מוכשרים וחכמים ולכן שמתי אותם בבית ספר דמוקרטי. חשבתי שמסגרת זו תהלום יותר את אישיותם של ילדיי האינדיבידואליסטים.

וכשילדי הבכור בן ה-15 החליט שהוא עוזב את בית הספר הדמוקרטי שבו למד 5 שנים ,ושבו טיפח את מודעותו העצמית והתנסה בחוויות נפלאות ומעצימות כגון: שביל ישראל וכדומה, זרמתי איתו.

הוא הגיע היישר לתיכון המקומי , וחצי השנה האחרונה היתה מהמאתגרות, הקשות והמלמדות ביותר שהוא חווה בימי חייו

הוא עבר ממצב "שאנטי" הגובל בבטלנות בבית הספר הדמוקרטי , היישר אל תוך מסע מטורף ברכבת הרים שלעולם לא עוצרת. בלי שהות להתאושש, ממבחן למבחן מציון לציון 

 הוא בנבחרת הכדורסל בפרוייקטו רובוטיקה שביל ישראל ועוד , לימודים אינטנסיביים מבחנים על בסיס יומיומי, ובנוסף לכל- קשיי קשב ,ריכוז וחוסר ניסיון בכתיבת מבחנים ועבודות.

איך עושים את זה ונשארים שפויים? כהורים? אני כאמא שרוצה להכיל את הקשיים שלו, הרגשיים והאקדמיים?

 

אני מודה שמאוד מאוד קשה,צריך להיות בקשר הדוק עם המחנכת ,להסביר לרכזת וליועצת את קשייו, שיתחשבו , אבל מסתבר שמסגרת בית הספר חונקת לא רק את הילדים אלא גם ובעיקר את המורים , הקורסים כמעט מעומס (בטח אם הם צריכים לבדוק כל כך הרבה מבחנים) כמעט אין להם ולו רגע לעצור , להתבונן , להרהר, להעמיק, לשאול, זאת מכונה ,וכל מי שלא מתאים לשבלונה נשאב החוצה ,

ושלא תבינו אותי לא נכון: המורים מקסימים , שלא לדבר על מחנכת נפלאה שנפלה בחלקו,

אך גם ידיה כבולות: יש בגרות השנה , יש עוד 35 תלמידים וכו

אז מה עושים?

מי אמר שקשה זה רע? התמודדות עם קשיים היא מרכיב חשוב בצמיחה והתפתחות.

נכון ,אנחנו רוצים שלילדינו יהיה יותר קל, שיכילו אותם, אבל מה רע בלהתגבר על מכשולים? במיוחד אם לא מתייחסים לציון כאל "כישלון" אלא כמשוב לצמיחה? וכך גם מלמדים את הילדים ללמוד?

אפשרי? אולי כן  עוד אין לי תשובה ,אני באמצע המירוץ , כשאצא להפסקה , בתום המקצה הנוכחי אולי אחזור עם תובנות

 

אשמח לתגובות ולשיתוף

אורלי