הירצו עדיאל תל אורן, אופיר פוגל, ראול רודריגז ודן קרת.   רוויתי נחת מהרצאתו של אופיר פוגל (נטורופת וחוקר ב"אסף הרופא") שמצדד בשיטתו של דר' ברנרד, אותה אני מנסה ליישם ב- 7 החודשים האחרונים (כתבתי על כך גם בפוסטים הקודמים "סוכר הבוקר במגמת ירידה - הדיאטה של דר' ברנרד מצליחה לעמוד גם באתגר הזה לאחר 7 חודשים" ו- "חיים משבת לשבת")   פוגל דיבר עוד בשבח הקטניות, והמליץ לשלב בתפריט מידי יום קטניות כמו חומוס, עדשים, מש, אזוקי. לדבריו, תורמוס מומלץ במיוחד למאותגרי סוכרת. הקטניות מכילות סיבים מסיסים במים שאינם מצויים בירקות ובדגנים מלאים, וכן מגנזיום שחשוב למאותגרי סוכרת ו-יל"ד (המצוי גם בירקות עליים).     פוגל המליץ על פעילות גופנית אירובית משולבת באנ-אירובית, ועל הפחתת השומן הבטני, שחשוב יותר מהפחתת משקל הגוף הכולל או ה- BMI.   פוגל הדגיש ש"שכחנו" שהחשיפה לשמש היא משאב בריאות חשוב. המליץ לנצל כל הזדמנות להחשף לפחות 10 דק' לשמש החורפית, ואף בקיץ לא בשעות החמות. כמעט לכולנו יש מחסור בויטמין די, ונטילת תוסף (ראול רודריגז סיפר שאיננו נחשף כלל לשמש ונוטל 6,000 ! יחידות ביום) מועילה פחות, ומטפלת בסימפטום ולא בבעיה שהיא חוסר חשיפה מספיקה לשמש.   פוגל הרחיב על שיטתו של דר' ברנרד (המפורטת בספרו שתורגם לעברית, שעליו כתבתי בפוסט "מה גורם להפחתת רגישות התאים לאינסולין, וכיצד ניתן לתקן זאת באמצעות תזונה "?) וסיפר גם על מחקר שבדק את תזונתם של תושבי אוקינאווה (אי ביפן) שם נמצא אחד הריכוזים הגדולים בעולם של זקנים המאריכים ימים בבריאות טובה, ומצא שהיא כוללת רק 24% - 8 קלוריות משומנים (פחות מההמלצה המקובלת של 30%), ובטטות כמקור עיקרי לפחמימות.   מחקר אחר שבדק את תזונתם של תושבי סרדיניה (אי באיטליה), גם שם נמצא אחד הריכוזים הגדולים בעולם של זקנים המאריכים ימים בבריאות טובה, וניזונים מתזונה ים-תיכונית, מצא שרק כ- 15% - 10 מהקלוריות מקורם בשומנים. הם צורכים שמן זית איכותי, אך רק מעט... גם שם אוכלים פחמימות – פסטה מחיטת דורום מלאה ואיכותית וגריסים משעורה.   הפחמימות כנראה אינן הבעיה, אלא רק אמצעי שמאפשר לאזן את רמת הסוכר בדם. שורש הבעיה של הפחתת רגישות קולטני התאים לאינסולין, המאיטה ומונעת חדירת גלוקוז לתאי המטרה, נעוץ בעודף שומן בתאי המטרה (שיכול להיות גם אצל אנשים רזים), והדרך לטפל בה היא לצמצם את השומן בתזונה למינימום של שומנים מזינים. לשיטתו של דר' ברנרד, בירקות ובקטניות לבדם יש מספיק שומנים. לזה יש להוסיף אומגה 3 (עדיאל תל אורן המליץ על תוסף ממקור צמחי כי זה מדגים פחות יציב ויש בו הרבה EPA. גם ראול רודריגז המליץ על תוסף אומגה 3, באמרו ששישית מהמוח שלנו עשוי ממנו, ויש לו סגולה אנטי טרשתית).    פוגל סיפר על 2 מחקרים של רופאים אמריקאים – אחד מהם נמשך כבר 21 שנים – המראים הצלחה בפתיחת עורקים סתומים והסגת טרשת עורקים אחורה, ללא תרופות, באמצעות תזונה טבעונית דלה מאוד בשומן.   פוגל וגם תל אורן דיברו בין היתר על רעלים ומזהמים כגורמים לסוכרת, וכן ש- STRESS קשה וקבוע – להבדיל מנקודתי, שאחריו באה רגיעה – ידוע כגורם בין היתר להתפרצות הסוכרת ולהעלאת ערכי הסוכר בדם.   תל אורן סיפר שקרינה אלקטרו-מגנטית מעלה את רמת הסוכר בדם. במקרה מסויים ניצפתה עליה של 70 נקודות (!) עקב קירבה למקור קרינה כזה, שירדה במהירות לאחר התרחקות ממנו והארקה של הגוף.   תל אורן דיבר על כך שתרופות נגד סוכרת גורמות נזק לטווח ארוך, וקשה להיפטר מהן לאחר שימוש ארוך שנים.   לעומת פוגל שלא פסל לחלוטין אכילת בשר, אם הוא איכותי - וכזה יכול להיות רק בשר חיות שניצודו בטבע, ולא בשר מתועש - תל אורן היפנה זרקור לבעייתיות של תזונה עתירת חלבון, ובעיקר מן החי. שניהם דיברו על כך שחלבון מהחי מעלה קורטיזול (הורמון ה- STRESS) והומוציסטאין, ועקב כך רמת הסוכר נשארת גבוהה יותר לאורך זמן וכלי הדם נפגעים. תל אורן המליץ לא לאכול מן החי יותר מפעם בשבוע, ועדיף רק פעמיים בחודש.   תל אורן דיבר על יתרונות תזונת ה- RAW FOOD והטבעונות, ושריבוי שומנים בתזונה מעלה דלקתיות, אך הזהיר מהימנעות מוחלטת משומנים שתזיק לטווח רחוק וגם תקשה להתמיד בדיאטה.   תל אורן המליץ לאכול שומנים, לפזר קצת מהם בכל ארוחה, כדי לא לחטוא באכילת עודף חלבון מהחי או עודף דגנים. את האגוזים, הדגנים, הקטניות, והפחמימות העמילניים לשלב תמיד עם הרבה ירקות. הירקות הכי קלים לעיכול ומכילים הכי הרבה אנטי-אוקסידנטים להגנה מרדיקלים חופשיים. הירקות העליים הם המומלצים ביותר.   פוגל העיר שעשבי תיבול, על סוגיהם השונים, מומלצים וביד נדיבה.   גם אלרגיה / אי סבילות למזון (ובעיקר לחלבון גלוטן בחיטה וחלבון קזאין בחלב), וכן צריכה של שומני טראנס, סוכר ועודף אומגה 6, עלולה ליצור תהליך דלקתי סוכרתי.   תל אורן סיפר על בדיקת צואה לאיתור נוגדנים ורגישות אישית למזון חלבוני כלשהו (לרבות חלבון של סויה, של תירס, של ביצה, קטניות ואגוזים שגם הם חלבונים מורכבים, ועוד), שמגלה כ- 85% מהנוגדנים, וזה הרבה יותר ממה שניתן לגלות בבדיקת דם, כי הנוגדנים נמצאים במעיים ולא כולם מגיעים למחזור הדם.   זרקור נוסף מופנה לאחרונה לאוכלוסיית החיידקים (הפלורה) שבמעיים, כמקור אפשרי לתחלואה.     במאמר מוסגר אספר שהוזמנתי בימים אלה להשתתף במחקר שמתקיים כעת בנושא זה, בבי"ח איכילוב ובמכון וייצמן במקביל, בו יבחנו את פלורת המעיים שלי (באמצעות דגימת צואה קפואה שאספק בתחילת המחקר), ויתנו לי אנליזה מפורטת. במהלך המחקר יצמידו לי מד סוכר רציף למשך שבוע, אדרש לאכול ארוחות בוקר שיסופקו לי (זה פחות מוצא חן בעיני... בכל מקרה אדחה זאת עד לאחר בדיקות הדם של 13/03), ויתר תזונתי תהיה כרצוני, יהיה עלי לרשום הכל, ולאחר מכן אקבל פרוט של רמות הסוכר כפונקציה של מה שאכלתי.   מתוך דף ההסבר שקיבלתי:   " המיקרוביום שלנו הוא סך כל החיידקים הנמצאים בגופנו. במערכת העיכול שלנו לבדה ישנם כ-100 טריליון חיידקים – פי עשרה ממספר התאים בגוף האדם. לחיידקים אלה פי 150 יותר גנים מאשר ב-DNA האנושי, והם שוקלים כ-2 קילוגרם – יותר ממשקל המוח שלנו. החיידקים שלנו משפיעים על מצבנו הבריאותי, על המשקל שלנו ועל ההרגשה הכללית שלנו. בניגוד לגנום שלנו, המשפיע על אותם דברים אך אינו ניתן לשינוי, אנחנו יכולים לשנות את הרכב החיידקים שלנו, אפילו באמצעות המזון שאנחנו אוכלים.   לחיידקים שלנו השפעה רבה על הבריאות. דוגמאות:   החיידקים מסייעים לנו בעיכול. ההנחה הרווחת היא ש- 10 עד 20 אחוזים מהאנרגיה אותה אנו מקבלים ממזון, מתקבלת בסיוע החיידקים שלנו.   החיידקים שלנו מאמנים את המערכת החיסונית שלנו ומלמדים אותה להבדיל בין חיידקים מזיקים לחיידקים ידידותיים. בעלי חיים הגדלים ללא חיידקים, למשל, הם בעלי מערכת חיסונית מנוונת יחסית.   המגוון האקולוגי של החיידקים שלנו חשוב גם כן. אנשים הלוקים בהשמנת יתר קיצונית הם בעלי מיקרוביום שונה ופחות עשיר במינים חיידקיים מהמיקרוביום של אנשים בעלי משקל תקין. מחקרים בעכברים הראו שהעברה של חיידקי מעיים מעכברים הלוקים בהשמנת יתר לעכברים רזים, גורמת להשמנה בעכברים הרזים ללא שינוי בכמות המזון שניתנת להם.   עמידות לאינסולין הוא מצב שבו תאי הגוף שלנו אינם מגיבים לאינסולין המיוצר על ידי הלבלב. כתוצאה מכך, הגוף אינו מסוגל להוריד את רמות הסוכר בדם. מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Cell הראה כי עמידות לאינסולין קשורה באוכלוסיית חיידקי המעיים שלנו. העברת חיידקי מעיים מאדם בעל עמידות לאינסולין לעכבר בריא גורמת לעכבר לפתח עמידות לאינסולין.   מחקר נוסף שהתפרסם בכתב העת Nature מצא כי קיים קשר חזק בין סוכרת מסוג 2 לבין חיידקי המעיים. "    דן קרת - שערך את הספר שיצא לאחרונה "בטן של חיטה" פרי עטו של ויליאם דייויס – שהוא M.D. וגם נטורופת, מדווח על הצלחה במלחמה בסוכרת ע"י הוצאתם מהתפריט של סוכר, קמח מכל סוג ותפו"א, ובניית תפריט דל קלוריות, אך לא בהכרח דל שומן. אם זה לא מספיק, מורידים גם אורז, תירס ודוחן (דגנים בעלי אינדקס גליקמי גבוה), ואח"כ דגנים עם אינדקס גליקמי נמוך (כמו גריסים, גרעינים שלמים של חיטה, קינואה) וכך הלאה : מוצרי חלב יורדים, בטטה ותירס יורדים, פירות יורדים, אפילו קטניות יורדות בסוף. נשארים עם ירקות שאינם עמילניים, אגוזים שקדים גרעינים שמן זית ואבוקדו, מזון בריא מן החי (דגי בר כמו הליבוט ובקלה, ביצים מועשרות באומגה 3, עוף רזה, בקר רזה).   ראול רודריגז – גם הוא M.D. וגם נטורופת ומייסד "מדיסין" – דיבר בצורה נחרצת נגד "כל הלבנים" – חלב (למעט חלב אם לילדה היונק. חלב פרה מכיל "מוגלה" לדבריו, ריבוי כדוריות לבנות), סוכר (תזונת קדמונינו בקושי כללה 5 כפיות סוכר בשנה. מתוקים לא היו בנמצא), קמחים לא מלאים, מלח, ונגד אכילת "גוויות" רעילות (שמתעכלות לאט ומרקיבות מהר – נסו לשים בשר במכונית סגורה ל- 24 שעות, וחישבו שבמעיים שלנו יותר לח, חם ושורץ חיידקים), נגד חומרים משמרים וחומרי צבע [מכאן שאין טעם לחפש מזון איכותי במרכולים, למעט אולי במחלקת הפירות והירקות (אלא שגם אלה עתירי ריסוסים וגודלו בקרקע דלה) ובמדפי הקטניות...]   גם רודריגז המליץ בכל פה על אכילת הרבה ירקות (אפילו סיפר על קרוב משפחה שלו, בן 63, טייס לשעבר ורץ אולטרא-מרתון בהווה, שניזון מירקות בלבד ואיננו סובל מחסכי תזונה כלשהם).   רודריגז המליץ גם על פירות (עדיף תפוח על ענבים), על אגוזים (20 – 40 יחידות ליום כולל 3 ברזיל, לא מומלחים, לא קלויים ולא מעופשים), על קטניות (שדובר רבות בשיבחן ותורמות לשובע), על דגנים מלאים, על סויה (פולי אדממה מומלצים. עדיף חלב סויה על חלב רגיל. הוא עצמו סבל משלשולים דמיים בשל רגישות לקזאין), על זרעי שומשום (כולל טחינה איכותית), וכן חמניה ודלעת (לא קלויים ולא מעובדים), על שמנים איכותיים (חשיבות לאומגה 3. אבוקדו מצויין, ולאחרונה גילה את שמן הקצח), על אצות ים (ובעיקר כלורלה), על שתיית מים וחליטת עלי זית.   רודריגז גם נתן טיפ לגבי ניקוי כיס המרה מאבני כולסטרול ללא ניתוח, באמצעות פרוטוקול פשוט ליישום, קל ומקובל.     תודה לגילה על הצילום.