אני חושבת שזהו. זה נגמר. כל  האבקויות באוכל, הגוף, כל זה כבר לא איכפת. ניצחתי. ניצחתי בגדול. אני גדולה מהחיים. לא כל אחד יכול, מי חשב שאני אצליח. כולם רק לא אני.. והנה אני הצלחתי.  לא יהיו אישפוזים, לא זונדה, לא מוניטור, לא כיסא גלגלים ,לא משטר קפדני כמו בתל השומר ובהדסה. 6 שנים של אשפוז... האם זה נגמר? שאלה טובה. אני חושבת שכן. אולי קצת מתערער שמישהי אמרה לי להכניס את הבטן גל חום עטף את פניי ואמרתי זהו אני לא אוכלת, זה קרה היום, חשבתי רגע אולי זה לא נגמר. אבל אני מדברת אל עצמי ונעזרת והפאקינג בטן הזאת לא תהרוס לי את החיים. אני מרגישה מכוערת שמנה הכל עדיין. אבל הרבה יותר טוב, הרבה יותר. הבעיה שהתחילו לי חרדות נוראיות ואני נמצאת בהוסטל ומטפלים בי טוב. אני מפחדת כל הזמן. אבל האוכל בסדר. השמנתי 5 מעל היעד ולא איכפת לי. אומרים לי שהרבה יותר יפה לי אז למה לא..