בפוסט הקודם הבטחתי להציג הוכחות להנחה שהשמנה נובעת מהתמכרות למזון מעובד. בפוסט הנוכחי אספר על אחד המחקרים שנעשו ואציג כיצד ניתן לאבחן תלות בחומר ממכר, ע"פ הגדרות ה   DSM, וכיצד הבחנות אלו באות לידי ביטוי אצל חלקנו, המכורים למזון.   צוות חוקרים בראשותו של ד"ר איפלנד מאוניברסיטת טקסס בארה"ב, פרסם במאי 2009 מאמר בביטאון הרפואי: Medical Hypotheses  שהציע תשובה לשאלה האם השמנה נובעת מהתמכרות. השערת החוקרים כי במקרים מסוימים, התנהגות של אכילת יתר, הינה תוצאה של התמכרות למזון מעובד. נבחנה אכילת יתר תוך התייחסות למזון מעובד בעל ריכוז גבוה של סוכר, שומן, מלח וקפאין כחומר ממכר. בשורה התחתונה:  נמצא כי מזון מעובד יוביל את חלקנו, לאיבוד שליטה על היכולת לאזן אכילה, בדומה להתמכרות לסמים, אלכוהול וניקוטין.http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0306987708006427  ה- DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) הוא ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, שמטרתו לאבחן ולסווג את הפרעות הנפש על פי תסמיניהן. את הספר מוציאה לאור האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. עד היום פורסמו 5 מהדורות של ה-DSM.   מהי תלות בחומר ממכר (או במילים אחרות- מהי התמכרות) ? DSM-IV מגדיר תלות בחומר ממכר כאשר במהלך שנה מופיעים שלושה מתוך שבעה מהסימפטומים שלהלן. ליד כל סימפטום ציינתי  כיצד הוא בא לידי ביטוי  אצל המכורים למזון: 1. טולרנטיות (סבילות)- בטבע, תגמולים בדרך כלל מגיעים רק עם זמן ומאמץ. סמים והתמכרויות אחרות מספקים קיצור דרך, מציפים את המוח עם הנוירוטרנסמיטרים דופאמין ואחרים. סמים ממכרים, למשל, יכולים לשחרר פי שתיים עד עשר מכמות הדופאמין, והם עושים זאת מהר יותר ובדרך "יעילה" יותר. הקולטנים במוח האדם המכור המומים. המוח מגיב על ידי ייצור פחות דופמין או ביטול קולטני דופאמין, הסתגלות הדומה להנמכת עוצמת הווליום ברמקול כאשר הרעש הופך להיות חזק מידי. כתוצאה משינויים אלו, לדופמין יש פחות השפעה על מרכז הגמול של המוח. אנשים אשר מפתחים התמכרות, בדרך כלל מוצאים, לאורך זמן, כי החומר אינו מספק להם אותה הנאה כבעבר. הם צריכים לקחת יותר על מנת להשיג את אותו דופמין "גבוה" משום שהמוח שלהם הסתגל. אפקט זה מכונה סבילות. גם המזון המעובד גורם לתחושת "היי". למכורים, כמוני, צורך כפייתי לצרוך כמויות של מזון אשר גדלות עם הזמן על מנת להגיע להשפעה המיוחלת. 2. תסמיני גמילה- לא אחת אכלתי כאשר הרגשתי עייפות, חרדה, דיכאון ו/או רוגז. אכלתי למרות ההכרה שאינני רעבה ולמרות הידיעה הברורה כי האכילה לא תתקן את מצב רוחי. גם התנהגויות חוזרות כגון: הליכה למזנון בעבודה כדי לקנות חטיף, ארטיק או שתיה קלה, בשעות אחר הצהריים, או שוטטות במטבח בחוסר מנוחה תוך חיפוש אחר משהו טעים, כפי שאני מכנה זאת, מעידות על אותו התסמין. 3. חומר שנלקח בכמויות גדולות או למשך זמן ממושך יותר מהמתוכנן- התכוונתי לאכול מנה אחת, אבל בסוף אכלתי חבילה שלמה; זלילות שנמשכות על פני שעות. 4. ניסיונות לצמצם את הצריכה- נסיונות חוזרים לאכול "נכון", למשל, להימנע מאכילת יתר או אכילת מזונות מסוימים, שנשמרו רק לפרקי זמן קצרים. 5. זמן עודף שמוקדש לשכנוע, שימוש או גמילה משימוש- חשיבה מרובה על אוכל, תכנון האכילה, הכנות, ו/או מנוחה או שינה אחרי האכילה המוגזמת. 6. הפחתה או הפסקה בפעילויות חשובות עקב שימוש- תחושה של בחילה אחרי האוכל, שאינה מאפשרת לעשות דבר. 7. המשך שימוש למרות תוצאות שליליות- אכילת יתר למרות המשקל העודף, המחלות, ו/או הדיכאון מהזלילה המוגזמת.   לאחר שביססתי את ההוכחות לעובדה שאני מכורה למזון מעובד, ואולי בדרך הצלחתי לשכנע גם אחרים, הינה מגיעה השאלה המעסיקה אותי לא מעט - אם ההשמנה הינה תוצאה של התמכרות לאוכל- מה הטעם בניתוח? במילים אחרות, אם הבעיה במוח במה יעזור ניתוח קיבה?   בינתיים אלו הנימוקים שהצלחתי לאסוף כדי שלא לסגת מהחלטתי (אך עלי להודות שבשורה התחתונה הנחישות לבצע את הניתוח נובעת בעיקר מאינטואיציה ואמונה שזהו הדבר הנכון עבורי):   ראשית לכל- השמנה אינה נובעת רק בגלל התמכרות למזון מעובד. ההתמכרות למזון נחשבת לפנוטיפ (התכונות שניתן לראות אצל אדם,הנובעות מהאינטרקציה בין הגנים שלו לבין הסביבה) של השמנת יתר.    מחקרים מוכיחים כי הירידה במשקל לאחר ניתוח מעקף קיבה נשמרת לאורך שנים רבות.    כל יום במשקל גבוהה גורם לנזק בלתי הפיך למערכות חיוניות בגוף כמו: לכבד, ללב, למפרקים, לכלי הדם ועוד. הסיכוי להתמיד בדיאטה מאוזנת ונכונה גדול בהרבה כאשר נפח הקיבה קטן.   קבלת תחושה של שובע, בשלב מוקדם של האכילה, עקב שינוי הורמונלי (ירידה משמעותית בהורמון הגרלין)  שנוצר בגוף בעקבות מעקף הקיבה.   הגרלין הוא הורמון בעל אפקט מגביר תיאבון המכונה גם "הורמון הרעב". ההורמון מיוצר בקיבה בתגובה לצום, ותפריט דל. עלייה ברמות הגרלין מביאה לעלייה בתחושת הרעב ולתיאבון מוגבר. אצל אנשים רזים רמתו עולה לפני הארוחה ויורדת לאחריה, אבל אצל מי שסובל מהשמנה רמתו אינה יורדת לאחר הארוחה. בשנים האחרונות הבחנתי שאינני מגיעה לתחושת שובע ויכולתי להמשיך לאכול כמויות גדולות.   מכורים לסיגריות אלכוהול וסמים נמנעים מהחומר הממכר לחלוטין. באוכל המצב שונה מכיוון ואין אפשרות להימנע ממזון כליל אולם בהחלט ניתן להימנע ממזון מעובד. ולכן, הקטנת נפח הקיבה תאלץ אותי לבחור קודם כל באותם מזונות מזינים ותותיר את המזון המעובד מחוץ לתחום.   מעקף הקיבה מונע עיכול טוב של פחמימות ושומנים כאשר הם נצרכים במידה רבה.   הניסיון שיש לי בגמילה מניקוטין יכול לעזור בהתמכרות למזון מעובד (כגון משפטים שהייתי אומרת לעצמי כשהתחשק לי להדליק סיגריה).   גם היום, לפני הניתוח, עושה הכול כדי להירפא מההתמכרות באמצעות אמירת "כן" לדברים אחרים, וטיפוח תחומים שונים ומגוונים המספקים משמעות לחיי.   עוד 9 ימים לניתוח