חזרתי ברגעים אלה הביתה, עבר עליי יום לא קל, אני חווה בתקופה האחרונה אפיזודה של דיכאון.

הייתי באיזה בועה שמצבי לא כזה גרוע , אבל אתמול בפגישה עם הפסיכולוגית שלי שפוצצה לי את הבועה ואמרה לי שאני חווה דיכאון.

לא יודעת למה אבל זה גרם לי לחשוב כל היום על זה ועל מה שזה אומר (שאני צריכה ללכת לפסיכאטר ולהעלות את המינון או להחליף תרופות) ,זה להודות שזה לא משו זמני וחולף ושצריך לעשות הפסקה בתוכניות לעתיד ולסדר רגע את מה שקורה בהווה.

קשה לי מאוד לאחרונה לתפקד ביום יום, החל מהדברים הפשוטים של לקום בבוקר, לשטוף פנים, להסתרק.... והמשך בתפקוד בעבודה.

הבוס שלי שמכיר אותי שנים הכיר בחורה עם ראש על הכתפיים  ובגלל שהייתי בלי עבודה הוא הציע לי לעבוד אצלו לפני שנה, הוא רצה אותי בגלל היכולות שלי מאוכזב ממני,כועס עליי , פתאום הוא מוצא אותי לא מה שהוא ציפה.

אז בעזרת לחץ קל מאחותי ומאמץ ממני התקשרתי לקבוע תור לפסיכאטר משהו שאני דוחה כבר חודשים... רק שהוא בחו"ל אז היה לי תרוץ לעצמי ולסביבה למה לא קבעתי תור... אז קבעתי תור למחליפה שלו. 

ועכשיו נשאר לשרוד את היום, להרדם על הספה מול הטלויזיה ולקום מחר ליום חדש שהוא מלחמה או פשוט למצוא את הדרך ....

אבל איך עושים את זה? איך אני יוצאת מזה שוב כשהכל נראה בלתי אפשרי -  הרי אני מבינה שזה נראה ככה כי אני שוב בדכאון... 

איך הופכים לימון ללימונדה?