כולנו חשים כי כעס, לחץ, שמחה, עצב משפיעים לנו ישירות על הגוף. עולם הרפואה המערבית כבר מכיר בכך שהורדת רמות סטרס ואימוץ אורח חיים בריא תורמים לחיזוק הגוף ומסייעים באופן ניכר לבריאות. אך האם הדרך בה האדם פועל בעולם, מהותו, אישיותו, אופיו-  האם כל אלה גם הם בעלי משמעות לבריאות? האם יש קשר למחלה המסוימת בה אדם חולה ולריפוייה? בתרבויות ריפוי שונות, אנו מוצאים עדויות רבות לטענה זו: לואיז היי,  אחת מהמורות הרוחניות הראשונות והמפורסמות ביותר של העידן החדש, כותבת בספרה "אתה יכול לרפא חייך"[1] כי הגוף משקף את המחשבות והאמונות הפנימיות. הקשבה אליהם ואימוץ דפוסי חשיבה חדשים, התפתחות וגדילה רוחנית מביאים לבריאות. היי, מציינת עבור כל פתולוגיה ופתולוגיה את הדפוסים שמאפיינים אותה ואת השינוי שיש לעשות כדי לצמוח ממנה. על פי תורת הרפואה הסינית, בריאות היא היכולת של יצור חי להגיב כראוי לסוגים רבים ומגוונים של אתגרים פזיים או נפשיים. כאשר ההגנות מוחלשות והמשאבים סחוטים, מתרבים הגורמים הקושרים בינהם קשר להתיר התחוללות של מחלה. חמשת האלמנטים עץ, אש, אדמה מתכת ומים מייצגים כל אחד מערכת איברים שונה, חמש עונות, חמישה אקלימים וחמישה סוגי אישיות המנהלים מערכת יחסים בינהם. כך שסוגים מסוימים של אנשים מתוך נטיותיהם הקדומות, הרגליהם ומגמותיהם יטו למחלות מסוימות[2]. בקבלה היהודית, הגוף הגשמי הוא שיקוף מדויק של הנשמה הרוחנית המולבשת בו. משום כך תולה הקבלה את הבריאות הגופנית בבריאותה של הנשמה. שום מחלה גשמית אינה נפרדת מחולי רוחני ומחלה רוחנית לעיתים קרובות (אף כי לא תמיד) מתבטאת כמכאוב גשמי.[3] עשרת הספירות מהווים בין השאר את עשרת כוחות הנפש אשר מהווים את כוחות הריפוי/ חולי של האדם פיזית ונפשית. בדומה לכך, על פי תורת הצ'אקרות ההודית, הצ'אקרות הן מרכזים המצויים בגוף האדם ואחראים על התודעה. לכל צ'אקרה מיקום אחר ותפקיד גופני- נפשי אחר בגוף האדם. חוסר איזון בצ'אקרה מסוימת מעיד על חוסר איזון בתפקוד הגופני- נפשי עליו אחראית הצ'אקרה וזה יכול לגרום מגוון תופעות פסיכוסומטיות, כאבים ומחלות, איזונן בשיטות שונות יביא את האדם למצב של בריאות טובה ותחושה פיזית ונפשית טובה.   ומה במערב? בסוף שנות ה-50, פורסמו מספר מחקרים מהפכניים המצביעים על קשר בין מבנה אישיות שהוגדר כ- "Type A " לבין הסיכוי לחלות במחלות לב. תכונות האופי שנחקרו תחת הכותרת type A היו תחרותיות, עוינות ונטייה להתחייבות מוגזמת בעבודה[4]. מחקרים מאוחרים יותר מצאו כי מבין כל תכונות האישיות שנכללו במושג הרי שמרכיב העוינות הוא המרכיב המשפיע ביותר על תחלואה לבבית[5]. מחקרים אלו פתחו את הדרך למחקרים נוספים על הקשר בין מבני אישיות ודפוסי אישיות המשפיעים על הסיכוי לחלות במחלות מסוימות. תאוריית CO- אוריינטציה קוגנטיבית. היא תאוריה שפותחה בסוף שנות ה-60 על ידי שני חוקרים ישראלים- שולמית והנס קרייטלר. זוהי תאוריה פסיכולוגית בתחום המוטיבציה הקוגניטיבית העוסקת בהסבר, בניבוי ובשינוי התנהגות של בני אדם. תאוריה זו מהווה למעשה גישה חדשה למחלות פיזיות אשר מתמקדת באמונות שיש למטופל בנוגע לנושאים שרוולנטים למחלתו. תאוריה זו נבדקה על גמילה מעישון, בדיקות לגילוי סרטן, שמירת הריון, מחלות  לב, דלקות גניקולוגיות, מחלת ים, סוכרת, מחלות מעי דלקתיות ועודף משקל. כל המחקרים הללו הראו כי לאוריינטציה הקוגנטיבית תפקיד משמעותי. דפוס התנהגות מסוים תומך בכיוון פעולה התורם להתפתחות המחלה, או לקונפליקטים מסוימיים המובילים אליה[6]. אחד החוקרים המרתקים ביותר היום בנושא של חיבור גוף ונפש הוא ד"ר האמר הגרמני בתורת הרפואה החדשה. ד"ר האמר טוען כי מבנה האישיות מתבטא בגנים שלנו וכי כל מחלה (ובפרט מחלות הסרטן) נובעת משוק או קונפליקט בחייו של המטופל. המוח שולח מסר ספציפי לגוף כדי להגן על האדם מן הקונפליקט. לכל מחלה יש את הקונפליקט הייחודי שלה וניתן לעקוב אחרי דפוסים שונים אלו בצילומי C.T  מוח[7].   אדגים זאת על מחלת הסוכרת. סוכרת מסוג 1 ו2 הינה אחת המחלות הבולטות היום בעולם המערבי. הטיפול התרופתי המערבי רק הולך ומשתכלל: התרופות כיום מסוגלות להוריד בצורה ממשית ומוכחת את רמות הגלוקוז בדם והיכולת להזריק אינסולין היא אחת הגילויים הגדולים של המאה. בנוסף, הידע והמודעות התזונתית הרבה שקיימת היום לגבי סוכרת גם הם רק הולכים וגדלים. מוצרים רבים על המדף בסופר מסומנים כמותרים לחולי סוכרת, רוב המטופלים מבינים מה נכון ומה לא נכון להם לאכול. ולמרות כל אלה, נראה כי לסוכרת אין מזור אמיתי. מעטים מאוד האנשים אשר יכולים להעיד כי הבריאו ממחלת הסוכרת. מצבם של רוב המטופלים מדרדר במקרה הרע או יציב במקרה הטוב. מורים רוחניים ומטפלים כתבו מהבנתם וניסיונם על הדפוסים הנפשיים המאפיינים חולי סוכרת, הינה כמה דוגמאות: אילנה רוגל, נטורופתית המשלבת ידע רוחני בעבודתה, כותבת בספר "על רוח וחומר"[8] כי הסוכרת מייצגת את האדם אשר אינו יודעת להמתיק חייו, עסוק בכורח ובהכרח, ובמרירות תמידית על כל המתקיים. אדם זה עסוק בשפיטה וביקורות, ומייחס חשיבות רבה מדי אל השלילי במציאות חייו ומתוך כך נוצרת מרירות פנימית,כעס ,דחייה ובעיקר שנאה עצמית על חוסר היכולת להתמודד. אדם זה זקוק למילה טובה, לליטוף, לתחושת שייכות. כשאלו אינן באות על דרכו, חובר האדם אל תחושת תסכול וחרדה. אדם זה אינו יכול ליצור מתיקות פנימית בכוחות עצמו ולכן הוא חווה קיבעון.  לגבי סוכרת נעורים: "הבסיס לסוכרת נעורים הוא לעתים צורך רגשי אך אינו ממומש, תשוקה ורצון שלא באים לידי ביטוי. האדם הצעיר מבטל מהותו ועצמיותו בפני הורים, בני משפחה, סביב וכו' ומאבד את ה"האני הרוצה" לטובת  "האני המרצה". משחולה אחד ההורים  בנ"ל הוא יכול להנחיל אותה לילדיו.  אם תוך כדי מעגלי התורשה, תיפטרנה הבעיות הנפשיות, תיפתר "הבעיה הגנטית" הכרוכה בסוכרת. אילנה רוגל מציגה דרך התייחסות אחת, ישנם גישות נפשיות נוספות: לואיז היי כותבת בספרה כי: "סוכרת היא כמיהה לאשר יכול היה להיות. צורך עז בשליטה. צער עמוק. לא נותרה עוד מתיקות. חשיבה קלת דעת ומפזרת. סירוב להביט". מיכל בוקר, מטפלת וותיקה ומורה לרוחניות ורפואה משלימה, כותבת בספרה אישה[9] : "סוכרת מתחלקת לכמה סוגי טיפוסים: אנשים מרירים, אנשים שרוצים להיחשב למתוקים בעיני אחרים, או אנשים שחוו אירוע טראומטי כמו אובדן פתאומי של אדם יקר. למרות נטיית האדם לאכול כל חייו מזון שאינו מתאים לו ולהפריז בדברי מאכל מתוקים, לעיתים רחוקות תהיה סוכרת ללא אחד ממרכיבים אלה". המחקר המדעי האקדמי מצטרף כאמור לתפיסה זו. נמצא קשר הדוק ומובהק בין סוכרת לדכאון[10], לא ברור לגמרי האם הדכאון הוא שגרם לסוכרת או הסוכרת לדכאון[11] אך בכל מקרה, טיפול בו מיטיב עם החולה. במחקר עדכני נמצא כי מטופלים עם סוכרת מעידים על חוסר משמעות בחיים רבה יותר מכלל האוכלוסייה[12]. פרופ' שולמית קרייטלר ועמיתיה באוניברסיטת ת"א[13], במסגרת המחקרים על אוריינטציה קוגנטיבית, נתנו לחולי סוכרת (ואוכלוסייה רגילה כביקורת) למלא שאלונים על דפוסים נפשיים שונים. נמצא כי חולי סוכרת מאופניים בדפוסי החשיבה הבאים: שמירה על סטטוס קוו, נוקשות, סמכותיות (סמכותנות), רשמיות, שמירה על החוקים והתקנות, התגוננות, הימנעות מחיכוכים ומסכנות. חרדה תמצא במיוחד אצל חולים הנצמדים לסטטוס קוו במיוחד אם האדם בד"כ  שברירי ורגיש לאשמה במערכות יחסים עם דמות סכמות. דכאון שכיח אצל חולים שמהלך חייהם לא תואם למטרותיהם והם נוטים לוותר על מטרותיהם למען הנורמות המקובלות. אנשים מהסוג הזה צפויים להיות ביקורתיים כלפי עצמם, לא מרוצים ולא מסופקים. על פי מחקריו של ד"ר האמר, במקרה של סוכרת, מדובר בקונפליקטים בעלי תכנים שונים שכולם קשורים להתנגדות. השוק או הקונפליקט שולח מסר למוח שעל מנת לשרוד הוא חייב להתנגד.  ד"ר האמר נותן דוגמאות שונות של חולי סוכרת שנתקלו במצבים קשים בחייהם בהם הם היו חייבים להתנגד (לחץ הורי, הטרדה מינית וכד'), ככל שהקונפליקט קיצוני יותר, כך המחלה תהיה חמורה יותר. מאוד קשה לרפא סוכרת משום שאנשים סוכרתיים מתחילים לפנות לכל דבר שהם עושים בהתנגדות, כך שהם לא מוכנים לקבל שום עצה או מידע שיגרום להם להבריא.   ניתן לראות עם כן, כי יש הרבה מן הדומה והרבה מן השונה בגישות השונות. לכל אדם יש פרשנות אישית אינדבידואלית למצבו הרפואי וגם פרשנות זו יכולה להשתנות בזמנים שונים. אך בכל מקרה להתייחסות הפסיכולוגית- נפשית חשיבות משמעותית בכל הנוגע למחלות גופניות. ההתייחסות לדפוסים הרגשיים הקשורים לאופיו של האדם, נסיבות החיים שהיו סביב הופעת המחלה, דפוסים ואמונות מחשבתיות – כל אלה ועוד חיבים לקבל מקום מרכזי בטיפול במחלה הגופנית. אל הגורמים הנפשיים ניתן לגשת בטיפול מילולי כמו טיפול פסיכולוגי על כל סוגיו, או בטיפולי גוף נפש הפונים אל הנושאים הנפשיים בדרכים אחרות כמו מגע, דיקור, ציור, ריקוד, דמיון מודרך ועוד. טיפולים אלו מאפשרים לחקור את הפרשנות האישית של האדם למצבו הבריאותי תוך כדי תמיכה מקצועית וסביבה מוגנת, גמישה ומאפשרת.   מקורות:[1]לואיז, ל. היי, אתה יכול לרפא את חייך, הוצאת אור עם, 1994.[2] ראה: ביינפילד, הארייט; קורנגולד אפרם, בין שמים לארץ- מדריך לרפואה סינית, הוצאת אור עם, 1995, עמ'60-62.[3] ראה: גינצבורג, אהרון, גוף, נפש ונשמה, הוצאת גלי עיני, תשס"ז.[4] Friedman, M., & Rosenman, R. H. (1959). Association of Specific Overt Behavior Pattern With Blood and Cardiovascular Findings Blood Cholesterol Level, Blood Clotting Time, Incidence of Arcus Senilis, and Clinical Coronary Artery Disease. Journal of the American Medical Association, 169(12), 1286-1296.[5] Williams, R. B., Haney, T. L., Lee, K. L., Kong, Y. H., Blumenthal, J. A., & Whalen, R. E. (1980). Type A behavior, hostility, and coronary atherosclerosis. Psychosomatic Medicine, 42(6), 539-549.[6] Kreitler, S., & Kreitler, H. (1991). Cognitive orientation and physical disease or health. European Journal of Personality, 5(2), 109-129.  [7]  ניתן לקרוא עוד על מחקריו של ד"ר האמר באתר שלו: http://www.newmedicine.ca/ . תרגום לעברית של הרצאה מרתקת של ד"ר האמר בכנס לרפואה משלימה בספרד: http://www.healthychoice21.com/shop/front/Item.asp?ItemTypeID=3&ShopID=28&UID=%7B22A4217F-4E78-4DDB-97C2-70E475324952%7D[8] רוגל, אילנה, על רוח וחומר: אנציקלופדיה על תזונה ורוחניות בעידן החדש, הוצאת מגדלור, 2007.[9] בוקר, מיכל, אישה: מיטב חוקי הקיום לחיים טובים, הוצאת אוריון, 2011.[10] Lustman, P. J., Griffith, L. S., & Clouse, R. E. (1997, January). Depression in adults with diabetes. In Seminars in clinical Neuropsychiatry (Vol. 2, No. 1, p. 15);  Anderson, R. J., Freedland, K. E., Clouse, R. E., & Lustman, P. J. (2001). The prevalence of comorbid depression in adults with diabetes a meta-analysis. Diabetes care, 24(6), 1069-1078.[11] גלאנט, מריאלה, דכאון גורם לסוכרת, או סוכרת גורמת לדכאון?, מתוך מדפורטל, 12.11.12 http://www.medportal.co.il/PageDisplay.asp?Artnum=1440[12] Rasmussen NH, Smith SA, Maxson JA, Bernard ME, Cha SS, Agerter DC, Shah ND. (2013). Association of HbA1c with emotion regulation, intolerance of uncertainty, and purpose in life in type 2 diabetes mellitus. Prim Care Diabetes. Oct ;7(3):213-21.[13] Kreitler, S., Weissler, K., & Nurymberg, K. (2004). The cognitive orientation of patients with type 2 diabetes in Israel. Patient education and counseling, 53(3), 257-267.