היום זה כאילו שיא הנפילה שלי, אני מפחדת שמשהו קורה לי אבל אף אחד לא מתייחס.

בדיוק כמו לפני שנפלתי פעם זעקתי התחננתי ולא הקשיבו עד שנפלתי למשל 20 קילו, חרדות אימה שקשה לתאר, דכאון שהביא עימו יסורי גוףונפש קשים ביותר, הזיות סכיזופרניה, אלימות, והתעלמות גורמי טיפול .

הצלחתי לעמוד על הרגליים הרבה בזכות עצמי בלבד, הייתי מאושרת כשהבראתי כשעליתי במשקל שהשיער ארך שהנה אני יוצאת מהבית בלי לפחד והנה נעלמו הימים שאני רואה מציאות אחרת והנה אני מדברת רגיל עם אנשים לא מגמגמת. לכאורה הכל טוב.

אבל ברקע חיכיתי למרכז השיקום שיביא לי מטפלת רופא מישהו שישב איתי על כל מה שעברתי והם לא נתנו ואני לא אספר הכל, אתם לא מבינים ולא מתארים לעצמכם מה זה לחוות שלוש שנים גיהנום של טירוף דעת ולראות איך אני מתחננת לעזרה לאשפוז ובתי החולים לא מוכנים העובדות הסיציאליות מלגלגלות, הרופא לא מביא טיפול ואני בבית אבודה, בין כל זה בין כל הטירוף הזה היה לי כאילו מן מקום של שיקול דעת עדיין ורק רציתי שיושיטו לי יד וכשזה לא קרה הגעתי ועשיתי מה שעשיתי בכך שניסיתי לאיים בהתאבדות לא רציתי להתאבד כי אני אוהבת את החיים אבל אז בשירותי הרווחה במקום להביא מגן דוד סוף סוף יאשפזו אותי הם הזעיקו שוטר, בשניה הראשונה שהגיע הוא גרר אותי בעט הכה אותי בכל הגוף כשאני על הרצפה מתחננת שיפסיק, זה היה אימה לא עשיתי לו כלום ועוד אני נכה וגם עשרים קילו, אני אשה מוכה לשעבר.

טוב אני אדלג לעכשיו, אז גם עכשיו בשיקום לא מוכנים לעזור לי וחשבתי שאתגבר אבל לא יכולה לשכוח את האלימות של השוטר מי שאמור להגן עלי פגע בי אני לא מוכנה לעכל את זה ששירותי הרווחה הזעיקו שוטר ומה ביקשתי מהם בסך הכל שעוס תתלווה אלי לאשפוז ולראות השוטר מכה אותי תבאכזריות לעיני העובדות הסוציאליות ובסוף אני נעצרת לילה שלם בתחנה ללא זכויות של נכה של פגועת נפש, מתעללים בי ומפילים אותי דוחפים אותי והייתי עם שמלה בקיץ והיא התרוממה והם חשפו את גופי יותר מפעם אחת והחוקר שחקר אותי לא עשיתי שום דבר רע רק שתקתי כל היום בתחנה ישר שם לי אזיקים וכשהם נפלו כי הידיים היורזות ושלד עצמות הוא הסתכל עלי ואמר לי, מה את מתחכמת איתי מוציאה את האזיקים אין בעיה ולא האמין לי שהם נפלו אז הוא אזק לי אותם שוב בידיים ומחץ אותו בחוזקה ואמר הפעם לא תשחררי וזה היה כואב.

אני לא יכולה להמשיך ככה נכון שאני מאוזנת אבל לא ויתרתי על הטיפול השיקומי שמגיע לי, והיום הייתי בפגישה עם הפסיכולוגית אחרי שהתחננתי חודשים לזה ובשניה הראשונה אמרתי לה שאני חייבת טיפול ושהיא לא יודעת איך הייתי ומה עברתי ומישהו חייב לדבר איתי על זה, היא הסתכלה עלי ואמרה לי דווקא את נראית טוב מאוד לא נראה שאת  צריכה טיפול, תשמעו, אתם לא מבינים לקחתי את התיק עשיתי צעד המחשבה הייתה לרוץ משם לכביש להתאבד היא שברה אותי, ואז התיישבתי אמרתי לעצמי לא לעשות שטויות, התחלתי לבכות והיו לה עיניים קרות, היא לא ראתה אותי ממטר ואז היא שואלת מה אסור להגיד לך שאת יפה? אני הרוסה הם מתעללים בי וגם השבוע שהלכתי לרווחה המטפלת שם הסייע ישר אמרה את נראית טוב את לא צריכה עזרה. אני לא יודעת מה לעשות מישהו חייב לעזור לי כאן זה או להתאבד או ללכת לשם להפוך את כל השולחנות או לצרוח לצרוח כמו משוגעת ואז מן הסתם אחזור לחיי הגיהנום של פעם.

 

כל מה שאני מבקשת זה את השיקום הפסיכיאטרי המגיע לי, הם מונעים זאת ממני, אני מתחילה להתרגל לעובדה שאני אשמה שבעלי הכה אותי ומגיע לי שהשוטר הכה אותי וכן לא נורא שהתעלמו ממך גורמי טיפול ועוד ועוד השפלות וזלול שאני עוברת מעוד מקומות אני מרגישה בתוכי אשת העולם חכמה מיוחדת יפה אבל לא כך זה נראה כולם מביאים לי להרגיש שעלי להיות כנועה ומושפלת.

איך שמעו שאני מוכה והתעלמו השאירו אותי במקום בו הוכאתי חודשים פיזיית ונפשית על ידי אדם שגר בקרבתנו מעורער בנפשו למה לא הצילו אותי, קשה לי.

הם תקעו אותי במפעל מוגן ורק עוד שנתיים אולי יחשבו עלי כך הם אמרו, אלוקים למה זה למה אין מי שילווה אותי.

 

יש הרבה אתרים כגון אלה שכאן אבל אין עמותות שאני מכירה שמישהו יכול להתלוות אלי לדבר בשבילי כי את הליווי הייתי צריכה לקבל מהם אך גם את זה הם מונעים ממני.

 

כאילו מה אני לא מעכלת יש סיכוי שאפול שוב כמו פעם? הרי ככה זה התחיל שזעקתי והתחננתי לעזרה אמרתי שאני מרגישה שרע לי עד שהתמוטטתי, מה עכשיו?

 

אה עוד דבר ששבר אותי, אני רוצה להתנדב כבר הרבה זמן אני אעזור ואסייע להמון, בהרבה תחומים, למה חושבם שאין ביכולתי להתנדב, היא אמרה לי שאני לא במצב להתנדבר.

 

ייאוש, כשהייתי בחיים הזוועתיים עם הנפש והגוף והסבל אמרו לי את זה, ואמרו אם רק תעלי קצת במשקל תוכלי ללמוד וגם לעבוד ולהתנדב, שלוש שנים מאוזנת וזו התשובה שאני מקבלת, שאני לא מתאימה להתנדב. ברור שאני יכולה מיוזמתי למצוא מרכז התנדבות, ואז להראות כמה טעו, אבל הם שברו אותי הנפש שלי עייפה. שוב פוגעים בי.