שבוע עבר מאז שהתחלתי בדיאטה דלת פחמימות ואין שינוי במשקל.  בעוד שבועיים אנותח והחששות אינם מרפים. כפי שציינתי, בפוסט הקודם, החשש העיקרי מתמקד באפשרות שאחזור ואעלה במשקל לאחר שנה- שנתיים. בכוונתי לקבל תמיכה מקצועית, ולהיעזר בכל כלי אפשרי שיקדם את הירידה במשקל ושמירה עליו בהמשך חיי.

בשבועות האחרונים, מאז הצטרפתי לקבוצת "ניתוחי קיבה" ב"כמוני", קראתי לא מעט פוסטים בהם חברים סיפרו על חריגה מההוראות וההנחיות שניתנו להם לאחר הניתוח- והתפתו לאכול חטיפים או מזון משמין. תופעה זו כמו גם בחינת התנהלותי מול האוכל - מחזקת אצלי הנחה שהשמנה אינה רק תוצאה של התנהגות לקויה ושאותה התנהגות לקויה אינה עומדת בפני עצמה. להבנתי קיים קשר הדוק בין ההתנהגות (תוצאה) להתמכרות למזון (סיבה).

נראה כי לפני 12 שנים המרתי את ההתמכרות לסיגריות בהתמכרות לאוכל. ההכרה בעובדה זו קנתה לה אחיזה במהלך קורס שלקחתי אצל פרופ' יורם יובל ובו התוודעתי לדופמין ולמרכז העונג במוח. הבנתי כי בהתמכרות למזון (כגון סוכר, קמח וכו) קיימת אותה נוירוכימיה בדומה להתמכרות לניקוטין. הזהה בשתי ההתמכרויות הינה ההשפעה הארוכה והחזקה על המוח, הבאה לידי ביטוי בשלוש דרכים שונות: כמיהה למושא ההתמכרות, איבוד שליטה על השימוש בו, והמשך ההרגל למרות ההשלכות השליליות.

 

לפני שאמשיך אגדיר בפשטות כמה מושגים: היפּוֹתָלָמוּס- אזור במוח שנמצא בקדמת מוח הביניים, מתחת לתלמוס (מכאן שמו הלקוח מהשפה היוונית), תפקידו של ההיפותלמוס הוא לווסת תהליכים מטבוליים מסוימים, ואת פעולת מערכת העצבים האוטונומית. דופמין- מוליך עצבי במוח. זהו הורמון המופרש על ידי ההיפותלמוס . המערכת המזולימבית - היא חלק ממערכת העצבים המורכבת ממספר אזורים הכוללים תאי עצב המגיבים למוליך העצבי דופמין. מערכת התגמול - היא מכלול המבנים והמסלולים העצביים במוח שיוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים מסוימים. מערכת זו משפיעה על ההתנהגות בכך שהיא "מחזקת" התנהגויות מסוימות ומגדילה את הסיכוי שיחזרו על עצמן בעתיד. המסלול העיקרי במוח שמזוהה עם חיזוק התנהגותי הוא המסלול המזולימבי של המוליך העצבי דופמין. מסלול זה מתחיל בתאי עצב שמשחררים דופמין. "מרכז העונג"-כאשר מערכת התגמול מופעלת, תאי העצב מפרישים דופמין לתוך מבנה שנקרא גרעין האקומבנס. גרעין האקומבנס מכונה לעתים "מרכז העונג" של המוח. סינפסה- המוח בנוי מ- 100 מיליארד תאי עצב ש'מתקשרים' אחד עם השני דרך סינפסות. סינפסה הוא המקום בו תא עצב מעביר מידע לתא עצב אחר או לתאים אחרים. התקשורת בין התאים מתרחשת כאשר תא עצב אחד שולח מידע ע"י שחרור שלפוחיות המכילות נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) אל המרווח הסינפטי. כאשר אלה נקשרים לקולטנים של תא אחר, בכמות מסוימת, הם 'מעוררים' אותו וגורמים לתא לשלוח את המסר הלאה. המדע הצליח לזהות כמאה נוירוטרנסמיטורים, ביניהם האדרנלין, הסרוטונין והדופמין. כל אחד גורם לשינויים ברגש ובגוף. צליל, מראה, מילה, ריח ומחשבה… הכל יכול להפעיל סינפסות ותיקות, גם אם הדברים לא באמת מתרחשים במציאות. למשל האזנה לשיר שמתקשר אצלנו לרגע משמח בחיים יכול לעורר שוב שמחה, או מחשבה על רופא שיניים יעורר פחד. צפייה בסרט יכול לגרום לנו לבכות למרות שלא באמת קרה לנו משהו עצוב.

 

אז מה למושגים הנ"ל ולהתמכרות? ומדוע אני מגדירה עצמי כמכורה?  מעגל התגמול במוח כולל אזורים אשר מעורבים עם מוטיבציה, זיכרון והנאה. מערכת התגמול מופעלת בתהליכים תקינים של למידה וחיזוק התנהגותי, אבל לא רק בתהליכים אלו אלא גם ממלאת תפקיד פעיל ביצירת תופעות של התמכרות. כמעט כל הסמים הממכרים (למשל קוקאין, ניקוטין ואלכוהול) גורמים בצורה ישירה או עקיפה לשחרור של דופמין בתוך גרעין האקומבנס. הסמים הממכרים פועלים בצורה דומה לגירוי חשמלי של מערכת החיזוק במוח. ההפעלה של מערכת החיזוק גורמת לתחושה רגעית של אופוריה ולרצון עז לחזור על ההתנהגות, שבמקרה זה משמעה צריכה חוזרת ונשנית של הסם. כלומר, תהליך זה מניע את האדם לפעול על מנת לחפש את המקור להנאה. עם הזמן, מתרחשים שינויים של ממש במעגלים העצביים ובסינפסות במוח, שגורמים להתפתחות של סבילות וכן לאובדן שליטה על ההתנהגות.

ההתמכרות נחשבת היום למחלה כרונית שמשנה גם את מבנה המוח ותפקדו. בדיוק כמו נזקי מחלות לב וסוכרת אשר פוגעים בלבלב. זה קורה באמצעות סדרת שינויים אותם עובר המוח, החל בהכרה בהנאה וכלה בהכרה בהתנהגות הכפייתית.

 

חוקרים בחנו אכילת יתר תוך התייחסות למזון מעובד.  מה בעצם מכיל מזון מעובד? סוכר, שומן, מלח וקפאין. המרכיבים האלה נמצאים גם במאכלים אחרים. אז למה להיטפל דווקא למזון המעובד?
יש אנשים שאוכלים מזון מעובד ולא מתמכרים אליו ולא משמינים. התשובה היא: בדומה לחומרי סם ממכרים, סוכר וקמח הם חומרים שנמצאים בטבע בכמויות קטנות בהרבה מאשר במזון. כמו בחומרי סם, הם אינם ממכרים עד אשר הם מרוכזים באמצעות תהליכים תעשייתיים מודרניים.  לכן, המזון המעובד הוא בעל ריכוז גבוה של סוכר, שומן, מלח וקפאין ולכן מזון מעובד יוביל חלק מאתנו, לאיבוד שליטה על היכולת לאזן אכילה, בדומה להתמכרות לאלכוהול וניקוטין. 

 

נשאלת השאלה, האם אמנם השמנה נובעת מהתמכרות למזון? האם יש במזון המעובד חומרים ממכרים? האם אכילת יתר דומה להתמכרות בדומה להתמכרות לניקוטין, לאלכוהול או לסמים?

בפוסט הבא אציג כמה טענות התומכות במתן מענה חיובי לשאלות הנ"ל.

עוד 14 ימים לניתוח;