כמה פעמים קרה לכם שרק רציתם לסגור תריסים וללכת לישון מבלי לכוון שעון מעורר למחרת בבוקר?

ללכת לישון במחשבה שלא משנה מתי תקומו..? העיקר לישון.. לישון לישון לישון..

ובחושך כמובן. כי זה הכי טוב.. הכי מרגיע... הכי טוב.

בתור ילדה זה היה הכי כיף עבורי... לסגור תריסים בשעות הצהריים.. כשבחוץ אור שמש וילדים בחוץ משחקים ורעש של צחוק ואני במיטה מול טלויזיה וצופה בתוכניות וטלנובלות ומתכרבלת לי שעות על גבי שעות  מול הטלויזיה...והופ מגיע הערב.. ואז באמת צריך ללכת לישון.. והפעם משאירה את התריסים סגורים.. מגיע הבוקר, לא רוצה להתעורר... לא רוצה לראות אור שמש מול העיינים - מסנוור נורא.. עושה לי " עצבים " בגוף ..

הולכת בכוח.. וחוזר חלילה...

זכורה לי היטב הסיטואציה הזו מהילדות.. זו היתה תקופה אומנם קצרה בגיל 13 והיא חלפה לה..

חוץ מזה היתי ילדה מאוד פעלתנית.. אבל אהבתי את התקופה הזו. לא יודעת למה.

 

כיום ?

אני בשגרה של למעלה משנה שכל יום אני מחכה שהשמש תשקע בשביל לדעת שנגמר היום..

סוגרת את התריסים בחדרי כדי לישון כמה שיותר בבוקר..

מושכת את השהות מול הטלויזיה בחדר בלילה עד מאוחר כדי להיות עייפה ולהתעורר הכי מאוחר שאפשר ואז זה מקצר לי את היום...

לא רוצה להיות הרבה באור יום.. לא רוצה להרגיש בוקר-צהריים-ערב. ( אולי אפשר להבין שזה נובע גם מעניין האכילה של התפריט.. שאני צריכה לאכול כמה ארוחות ביום וכשאני מתעוררת מאוד מאוחר אז אני פשוט "מדלגת" באופן טבעי על חלק מהארוחות " ) .

אחה"צ-ערב אני אוטומטית הולכת לעשות פעילות גופנית כי חייב להזיז את השרירים וגם זה משהו שאני חייבת לנפש אחרת אני יוצאת מדעתי... וגם לגוף כמובן.

אני עושה שעה-שעתיים פעילות מאוד אינטנסיבית.. כל יום.

חוזרת הביתה.. ושוב,לילה.

 

והחושך הזה יש בו משהו מרגיע..