לפני שנה וקצת - הייתי בעודף משקל של 48 קילו ושקלתי כ 112 בשיא. הרבה לפני הבחירה בניתוח פצחתי בדיאטה, האחרונה מיני רבות שעשיתי גם בעבר, אך הפעם בניגוד לדיאטות קודמות ארע דבר שגרם לי להתמיד בדיאטה ולקבוע מועד לניתוח מעקף קיבה (2/2/2014).

אז מה קרה? חברה טובה בת גילי (51) נפטרה כתוצאה ממפרצת במוח. המפרצת- תוצאה ישירה של השמנה קיצונית והזנחה בטיפול. למזלה נפטרה ולא נשארה לחיות חיים של מוגבלות פיזית ומנטאלית.

ההחלטה ללכת לניתוח אינה החלטה פשוטה , ראשית כל מי ששיתפתי בהחלטה היה נגד. כששאלתי מדוע התברר שזה נובע מכמה סיבות:

א) דאגה לשלומי – עם זה אני מסכימה. ניתוח הוא לא פתרון אידיאלי לשום בעיה ועדיף כל דבר אחר על פני ניתוח.

 ב) ניתוח נראה להם הקצנה , תעשי דיאטה - מה הבעיה? פשוט תפסיקי לאכול ותעשי ספורט!  עשית את זה בעבר גם ספורט ואפילו תחרויות ריצה, מסעי אופניים. את הרי יכולה....

ג) בערות. וזה למעשה הדבר החשוב ביותר. האמת שגם אני הייתי בקבוצת הנבערים.   לא היה טיפת מושג בנוגע לניתוחים בריאטרים. בזכות חבר שעבר ניתוח מעקף קיבה התחלתי לחקור את הנושא והבנתי שקיימת דרך שעשויה לשנות את מהלך חיי. לא עוד השמנה- דיאטה - השמנה עם תוספת קילוגרמים- וחוזר חלילה. הבנתי שמה שעשיתי עד כה, במהלך 12 השנים האחרונות, היה הליכה באותו המסלול- בלופ.

קיימת אופציה נוספת. לא קלה, לא קסם – פשוט שונה.

מסכימה ש

א)      מדובר במהלך לא פשוט ומסוכן והוא אף מאוד טראומתי לגוף. יחד עם זאת המצב בו אני נמצאת היום הוא בעייתי בהרבה ! כל יום במשקל גבוהה גורם לנזק בלתי הפיך לכבד, ללב, למפרקים, ולשאר מערכות חיוניות בגוף. לכן הסיכון בניתוח מתגמד לעומת זה.

ב)     דיאטה עזרה לי להוריד במשקל בעבר.  יחד עם זאת מזמן  איבדתי את היכולת לחוש שובע. אני מסוגלת לסיים ארוחה (לא משנה אם אני בדיאטה או לא)  ולהתחיל שוב לאכול כאילו לא אכלתי דבר.

ספורט ? כן, מנסה מדי פעם. אבל הקושי, ההתנשפויות וההזעה- כולם מרימים ידם נגד כשאני דנה עם עצמי באופציה לצאת לפעילות. לרב הם מנצחים.

ג)       חוסר ידע מפחיד מאד. גם אותי וגם את הסובבים אותי הפחיד הניתוח בהתחלה. אז קראתי (המון) ושיתפתי אותם במאמרים מעניינים.

 

זה לא שאין מקום בנפשי לחשש או חרדה מהניתוח וממה שיבוא לאחריו.הרי זה טבעי. אבל ההבנה שהאופציה האחרת, שלא לעשות את הניתוח, גרועה עשרות מונים.

 

עוד 34 ימים לניתוח.