השימוש בתרופות ממשפחת האופיואידים מיועד לכאב בעוצמה חזקה עד בינונית. להבדיל מכאב כרוני, בכאב חריף, לרוב השימוש מוגבל לתקופה מסוימת עם הפחתה הדרגתית במינון ומעבר לתרופות פחות חזקות.     התגובה לטיפול בתרופות אופיואידיות הינה אידוידואלית:  תחילת הטיפול במטופלים  " נאיביים" ללא ניסיון קודם , מתבצע לפי  מינון התחילי מקובל. העלאת המינון תלויה בתגובת המטופל  כפי שבאה לידי ביטוי בהקלה על הכאב. כלומר, מטופל  מסוים עשוי  להשיג הקלה בכאב במינון התחילי מקובל, והאחר במינון גבוה יותר.     יש לזכור כי חוויית הכאב הינה סובייקטיבית. כלומר,  אם באופן תיאורטי שני אנשים ייחוו גירוי כאב זהה , כפי שנהוג לבצע  באופן יזום ע"י גירוי כואב . קרוב לוודאי יהיה שוני בדיווח שלהם  אודות  סך הגירוי לכאב:  משך הזמן שחלף  עד שהחלו לחוש את הכאב , הסבילות לכאב: משך הזמן  שהיו מסוגלים לסבול את הכאב ובתפיסת הכאב: פי שיספרו לגבי מה שהרגישו וחשו     מה מדווחים מטופלים  על הטיפול באופיואידים שנטלו להפחתת כאב חריף?  סקר  אינטרנטי, שנערך במהלך 18-29 ליולי 2013,  ע"י חברת Harris Interactive,  שבסיסה בניו יורק, המבצעת סקרי שוק במגוון רב של תעשיות,   משקף את החוויות של 1003  מטופלים  בגילאי  18 שנים ומעלה, שטופלו בתרופות ממשפחת האופי ואידים, להקלת כאב חריף, במהלך השנתיים הקודמות לסקר.     ממצאי הסקר מראים כי  רק  אחד מכל תשעה מטופלים דיווח על הקלה בכאב. 66% דיווחו כי התעוררו בגלל הכאב במהלך השינה,  61% דיווחו כי טווח השפעת התרופה לא היה מספק בגלל שסבלו מכאב לפני הזמן הייעודי לנטילת המנה הבאה.  57%  דיווחו כי  הכאב  גרם להם להיעדר מהעבודה, לימודים,  פגע בתפקוד במסגרת המשפחה ובפעילויות אחרות. 48% סבלו מכאב  מתמשך מעבר לזמן המצופה בעקבות הפגיעה.      רבים נטו להתעורר בלילה :72%  דיווחו כי התעוררו במהלך הלילה כדי ליטול  מנת תרופה בניהם (68%) התעוררו  מספר פעמים  במהלך הלילה, (7%) התעוררו מידי לילה.  מטופלים בגילאים צעירים דיווחו כי  נטו להתעורר יותר מהמטופלים בגילאים המבוגרים. יש לציין כי 28% דיווחו כי כלל לא התעוררו במהלך הלילה.     כשליש מהמטופלים, סבלו מכאב לא מאוזן, אך הם לא דיווחו על כך  למטפלים הישירים.     79% העדיפו לצרוך  תרופות שלהן השפעה ארוכת טווח על פני תרופות שלהן השפעה קצרת טווח , ובכך להפחית את מנות בתרופות במהלך היממה.     האם מטופלים נוטים לצרוך תרופות ללא מרשם או לנדב תרופות שלהם לאחרים? 28% טענו כי הם נטלו  תרופה שהייתה מיועדת לאדם אחר.  ו-18% דיווחו כי הם נוהגים לנדב תרופות שלהם לאדם אחר.     מה עושים עם התרופות בתום תקופת השימוש?  47% דיווחו כי הם שומרים את התרופות שנותרו  למקרה הצורך בעתיד.  36% דיווחו כי צרכו את כל כמות התרופות שסופקה להם.  9% זרקו את התרופות לאשפה,  4% זרקו את התרופות במקומות ייעודיים לכך, 3% החזירו לבית המרקחת ו-1% העבירו את התרופה לאדם אחר. מסתבר כי 68% לא הודרכו לאופן בו עליהם לנהוג בתרופות שנותרו בתום השימוש.       מה מלמד אותנו הסקר?   למרות העובדה כי מטופלים רבים אינם שבעי רצון מהטיפול, הם אינם מוצאים לנכון לדווח על כך למטפלים.     טיפול בתרופות מהשורה הראשונה להקלת כאב בעוצמה חזקה, אינו ערובה לשביעות רצון המטופל מהטיפול. מאחר ורוב המטופלים בסקר,  מדווחים על  היעדר איזון של הכאב, ירידה באיכות השינה והיעדר תפקוד בבית ובעבודה.     מעניין כי השאלות שנשאלו לא התמקדו בתופעות הלוואי  הנפוצות כתוצאה מנטילת תרופות  ממשפחת האופי ואידים כמו: עצירות , בחילות, והקאות.  אלה, עלולות להשפיע על איכות השינה והתפקוד, עד העדפה של מטופלים מסויימים להפחית או לא לצרוך את התרופות גם במחיר ה"כאב".       ממצאי הסקר מלמדים אודות איכות הקשר בין  המטופל לבין המטפל. חשוב להעצים קשר זה ולעודד מטופלים לשאול שאלות ולדווח אודות שביעות הרצון  מהטיפול וההשלכותיו  על איכות החיים והתפקוד.  זאת, מעבר להדרכה המחייבת  אודות השפעות התרופה ותופעות הלוואי הייחודיות כפי שמחויב במתן המרשם.      כאחות, הדרכת מטופלים מהווה מרכיב מהותי בעבודתי, הכולל קיום דיאלוג עם המטופל ובחינת הבנתו את יישום והשלכות הטיפול. האחיות  מהוות איש קשר מרכזי בין המטופל לבין הרופא וכלל הגורמים המטפלים, לכן תרומתן במעקב ובמתן מענה  בהקשר זה הינה מהותית.       חשוב לציין כי מדגם הסקר אינו מייצג, כפי שנהוג לבצע במחקרים, לכן הממצאים נכונים לאוכלוסיית הסקר, אך לא ניתן להסיק מהם לגבי האוכלוסייה כולה.     כתבה נוספת  "נזקקים לאופיואידים זמן רב לאחר הניתוח"   מוזמנים לחלוק חוויות לגבי הטיפול באופיואידים בפורום כאבים