המסע ארוך, ההתמודות ארוכה וקשה והחיים הם לא קצרים מדי הם ארוכים מדי..

 

אנחנו צריכים וצריכות לחבק את עצמנו מבפנים באמת ולא באמצעות אוכל ומזון, שנכון זה חם, מזין, ממלא, מספק, משביע, מרגיע ומנחם אבל לצערי כמו בחרב פיפיות מתהפך בשניות להיות האוייב והשונא המושבע. הנחמה היא רגעית, הצער החרטה והשינאה הם אדירים ושוב מתחיל המעגל מחדש בבוקר. עד מתי?! באמת זה כל מה שיש? זה לא הגיוני! חייבת להיות אלטרנטיבה אחרת, פשוט חייבת. אחרת העולם הזה באמת משוגע לגמרי.

 

הפרעות אכילה זאת התמכרות ובנאדם שמכור הוא מכור הוא מכור. אני באופן אישי מסוגלת להתמכר לכל דבר, פשוט ED זה במקרה הנשק המועדף מכולם.

 

אבל אני כן מאמינה שדברים יכולים להשתנות לטובה. מוות זה בהחלט קוסם לעיתים אבל זה לא הפיתרון. אז בסדר יש לי פאקינג מחלה והיא כרונית ויכול להיות (מקווה שלא) היא תלווה אותי לנצח אבל בגלל שהיא כל כך מוסתרת בצללים, מבישה, אסורה, לא מוכרת (להרבה), לא מקובלת חברתית, מוחבאית - החיים איתה הרבה יותר בהחלט קשים.

 

זה הכל תלוי כמו כל דבר במינונים הנכונים. אפשר להישאב אליה במאת האחוזים, להשתעבד אליה, לנשום אותה, לחלום אותה, להעריץ אותה, לציית לה, להאמין לה בלב שלם, לאפשר לה להיות האלוהים שלך שלה ולתת לחיים שלך להיראות גם ככה- כלומר אין חיים.

 

אבל אם בתוך כל הכאוס הזה אפשר למצוא פה ושם קצת מנוחה, רגעים של נחת, רגיעה, שקט. שיחה עם חברה טובה, צחוק מתגלגל של האחיינית שלך, מוזיקה טובה, להתלבש יפה סתם ככה, קצת טיפוח עצמי, לטייל בקניון, לשבת על הדשא בגינה ולא לעשות כלום, לאמץ חיה ולהתאהב בה, לראות קצת ירוק, לנסות לישון שינה טבעית ללא כימיקלים, לראות סרט טוב, סתם לפתוח חלון למרות שקר לנשום אוויר עמוק אל הריאות ולהרגיש רוח נעימה על העור שלך..

 

מה שאני מנסה להגיד שהישועה נמצאית בדברים הקטנים. זה לא חייב להיות הכל או כלום. זה לא חייב להיות הצלחה או כישלון. לצערי יש הרבה מגרעות בחברה המערבית ולנשים זה גורם נזק במובנים קצת שונים מגברים.. זה כמו חגורה ככל שיש לה יותר חורים בחגורה שכל אחד מהם מייצג "הישג" כזה או אחר: כמו להיראות מושלם (כמו במגזינים), להיות הכי רזים שאפשר, להתלבש טיפ טופ (במותגים כמובן), להיות מוקפדים, להיות "ייצוגיים", לעבוד בעבודה שווה, להרוויח הרבה כסף, להיות עם שני תארים לפחות, "להתחתן טוב", (טבעת בגודל סלע כמובן) להיכנס להריון בקלות, ללדת בלי מאמץ, להיות סופר-אימא, להיות מתוקה, עדינה, נחמדה לכולם, לא לשכוח לחייך הרבה. לקנות בית מנקר עיניים, לסגור צ'יק צ'אק את המשכנתא, לפרסם כמובן בכל רגע נתון כמה שטוב לך לאחרים אם ברשתות חברתיות ובכלל בעולם האמיתי, כל הזמן להיות פרסומת מהלכת לאיכות חיים. כולם נהיים יחצנים של עצמם. כל הזמן לשדר כן אני אחלה אני סבבה החיים שלי דבש, פיס אוף קייק, לתקתק את הכל, להיות זורמת, קולית, ספונטנית, הילדים נשמות טהורות, היחסים עם הבעל נהדרים. להיות בשלנית מצויינת כי בית זה ארוחות חמות, יש לי סיפוק בעבודה שלי, מסתדרת עם כולם, בקשר טוב עם המשפחה, עם ההורים, עם החמה, לקיים מעגל חברות קרוב (רצוי מהתיכון), נוסעים לחו"ל לפחות פעם בשנה..

אין טענות ברוך השם טפו טפו טפו... הכל מצויין!!!!!

 

 

אולי די כבר?!!

 

אל תשכחו שככל שהחורים מתווספים בחגורה בסוף הופכים להיות במידה דאבל זירו.