לקח לי יותר משנה להפנים שאני עכשיו עם טרשת פרוגרסיבית, לא התקפית ולרופאים אין מושג מה לעשות עם זה. לאן היא מתקדמת בצורה פרוגרסיבית? ההגדרה היא התקפית/פרוגרסיבת. נו. מה שברור שכל הטיפולים התרופתיים שיש ושיהיו מכוונים לשלב ההתקפי של המחלה. ברגע שלמחלה נמאס להתקיף היא מרגישה שהביסה אותך ופונה למקומות אחרים. את מה שהיא השאירה בגופך כבר אי אפשר להוציא.
לפחות אני אומרת שאני בריאה חוץ מזה שיש לי טרשת. המשקל בסדר, הלב דופק, לחץ הדם תקין, הראש עובד, החושים פעילים, אני כמעט  ולא מתקררת בחורף, אין כאבי ראש והשיניים שלי במקום עם ארבע סתימות, והעיכול סביר. כלומר חוץ מזה שאני חולה אני מאה אחוז. אין לי מה להתלונן. אני מרגישה שאולי בגלל הטרשת יש לי פטור מהרבה דברים אחרים. 
אני מרגישה שעכשיו בגיל 58 התחלתי את תקופת הבונוס של חיי. ילדי גדלו והם עצמאיים, בעלי עובד וטוב לו ואני פנויה ללמוד, לקרוא, ללמד מעט, לעבוד רק כשיש לי חשק וכוח. כיון שאין לי כוח לעמוד ולבשל אנחנו נהנים  יותר ויותר לאכול בחוץ. חכם סיני אמר פעם משהו חכם, אבל זה היה בסינית אז לא הבנתי.