מדי פעם תוקף אותי אחד. כמובן בקנה המידה הצנוע שלי. יכול להיות שאם הייתי מרוויחה משכורת סבירה ואפילו מינימום לא היתה בעיה להוציא את הסכומים האלה. למרות שעדיין... הדברים שעליהם אני מבזבזת... והמהירות והקלות ראש שאני עושה את זה... אולי אני רגילה, שוב, להיות מאוד כבדה ושוקלת הכל מאה פעם ומחליטה החלטות הכי שקולות כמו OCD למופת. ואני פחות כזאת וצריכה לקבל את זה. הנפש שלי עברה סוג של שינוי ספונטני. משום סיבה גלויה.

אבל היום אני קונה דברים שלא נחוצים לי ברמה שזה ממש מצחיק ושלא יהיו נחוצים עוד הרבה זמן, סתם כדי שיהיה לי, לאגור... אולי זה הכי OCD בעצם.

מיד אח"כ תחושת סיפוק, הנאה. אפילו פחות רצון לאכול אוכל אמיתי. תחליף ללבלמס. שבעקבותיה נפילה חדה שנאה עצמית (על הבזבוז) חרדה (על חוסר השליטה) ריקנות.

מעניין אם מוכר למישהו? קניות שמחליפות אכילה אבל הם פגיעה עצמית באותה מידה (אולי)?