בוקר טוב . .. 

עוד יום של התמודדות .. 

תחושת יובש בפה, אי שקט.... תחושת רעב מוגבר... 

לחץ של מחשבות לגבי טיפולים ודרכי עזרה והתמודדות . . 

ולא מספיק כל זה .. 

אני יושבת לי עכשיו באמצע הבית, קררר... עם פליז ושמיכה עליי .. 

מול המחשב, עם אוזניות, מנסה להאזין למוסיקה מרגיעה, 

שספק אני מצליחה להירגע איתה,

כשמעל הראש שלי קודחים ושוברים קירות.

אני יודעת שאלהים לא נגדי, ואוהב אותי ואת כולנו אהבה ללא תנאי,

ובכל זאת מרגישה שהפעם הוא שלח לי מבחן רציני,

ומודה שמרגיש לי כאילו עושים לי "דווקא" .. 

דווקא עכשיו חורף וקר... דווקא עכשיו בונים מעלינו, דווקא עכשיו יש עוד התמודדות לא פשוטה במשפחה ..דווקא עכשיו אריק איינשטיין, ספי, פול ווקר.. נפרדו מאיתנו לשלום ...  

אולי הדווקא הזה הוא שלי פרטי, ואני מתעקשת להיות בו, הרי הכל עניין של זווית ראייה ובחירה.

אבסורד, 

אני והמודעות שלי, כל הזמן הייתי אומרת לאחותי כשהייתה נפגעת ממני, שהיא בוחרת להיפגע, והיא לא הייתה מבינה את זה ומתעצבנת עליי.. 

עכשיו זה חוזר אליי בבומרנג, מעצבן אותי שכולם מתריסים בי שזאת בחירה שלי, "דווקא" כשאני מרגישה רע ... 

"דווקא" כשמודעים זה יותר קשה .. 

אז אני אנסה ואשתדל לבחור בחיובי ..

לא יכולה להגיד שאין דברים חיוביים בתקופה הזאת, 

יש, רק שהם "דווקא" אצל אחרים ולא אצלי חחח .. 

טוב, האמת שזה לא מדוייק..

קודם כל אני אגיד תודה על מה שיש ועל מה שכן... ושלא יהיה יותר גרוע.

אז ברוך ה' על זה ... 

דברים משמחים... בא נראה... 2 חברות טובות ילדו לא מזמן :) 

עוד שני מכרים הכירו בני זוג, ידיד טוב התחתן, למרות שלא יכולתי ללכת לחתונה לצערי.

אחותי הגדולה התחילה עבודה חדשה והכירה מישהו .. 

אחותי האמצעית הצטרפה לחוג אופניים וחזרה לקחת שיעורי נהיגה להתמודד עם חרדות סביב הנושא. . אני באמת מאוד שמחה בשבילם, ועל כל שיפור שכזה, שלא מובן מאליו, כל הזמן ברכתי וביקשתי טוב לאחיות שלי ולכולם, וגם בשבילי כמובן, ורואה שדברים משתנים לטובה, רוצה להרגיש גם אצלי :) 

אולי בגלל שאני בתוך ההתעסקות של עצמי יותר מידיי, קשה לי לראות מה השתנה לטובה גם אצלי פרטי ... 

ואולי גם כשרואה שיפור מסויים, ישר עולות חששות שזה לא יחזיק, או שרק נדמה לי .. 

המח שלנו זה משהו.. חח.. 

אז נמשיך .. יש לי משפחה מדהימה שתומכת בי, וגם משגעת אותי לפעמים, כמו כל משפחה אני מאמינה..

מצאתי בדרך המון אנשים מדהימים שיכולה לשתף אותם ולהתייעץ איתם ושמאוד רוצים לעזור...

כולל האתר הזה, שנותן לי חצי נחמה, מאפשר לי להתבטא, ופעמים אחרות מדכא אותי.. :)

כמה אפשר להתעסק בזה ? :/

כמה אפשר להרגיש כל היום רעב ללא שובע.. ורק לחשוב מה לאכול .. 

השעמום גם לא עוזר לי .. סגורה בבית .. 

בבקשה בורא עולם, תכוון אותי לדרך שהכי נכונה לי וטובה לי לריפוי ממך,

וכנ"ל לכל שאר האנשים שזקוקים למזור ועזרה, תמיכה... שמתמודדים..

שלח להם מלאכים בדמויות בני אנוש, שיושיטו להם יד, יגידו מילה טובה, יחבקו ..

כמה חיבוקים שאני צריכה.. 

כל היום מחבקת את אמא :)

כמו ילדה קטנה, בת 29, וזה בסדר אני אומרת לעצמי, הילדה הקטנה שבתוכי זקוקה לחיבוקים האלה,

עדיין לא מוכנה לשחרר ולהרפות מאמא .. 

ומבינה שגם פה זה מבחן ושיעור שמתישהו אצטרך ללמוד לבד... 

שיעור בבגרות .. אוטוטו 30 .. 

מן הסתם שיעור התלות מהבית ואמא זה גם חלק מהריפוי.. 

אמן ש-30 יהיה סמל לשינוי לטובה, להיפוך, ליציאה משיעבוד לחירות .. 

מתלות לעצאות .. 

מעצב לשמחה גדולה .. . 

לפריחה, התחלה חדשה... 

לתחושת שחרור והקלה.. 

אז אני מודה על כל ה"יש" וה"כן" וה"כאן ועכשיו" .. 

מקווה ומצפה לשיפור, ועוד שפע של טוב שירד עליי ועל כולנו.. 

שהגשם יוריד ברכה... 

שהחיבוקים והקשרים האנושיים יחממו ויתנו מענה לקור של העונה .. 

ושהדברים יכנסו לפרופורציה הנכונה .. 

שמה שלא יהיה, שארגיש מוגנת ובטוחה,

ואדע שהכל לטובתי העליונה ,

שאם אצטרך להיכנס לאישפוז מלא, 

שההסתגלות תהיה כמה שיותר רכה... 

אם אישפוז יום, שאגייס כוחות להגיע ולהתמיד.. 

ואמן שלא נצטרך .. 

וש"ציפה" (הציפרלקס), תתחיל לחולל שינויים לטובה,

יש שקוראים לה "סם החיים" חח.. שממש עזרה להם.. 

אני מודה שכמו שכיניתי אותה "ציפה", (לא המצאה שלי, המצאה של עוד מישהי מקסימה שהכרתי בדרך ותומכת בי ואני בה)

יש לי המון ציפיות ממנה. .

ואני יודעת שזו לא תרופת קסמים,

אך עדיין, מותר לי לקוות ולדמיין שאולי היא כן כזו, אפילו אם קצת, 

תאחלו לי בהצלחה, היום סוף סוף מעלה מינון לכדור שלם שלה,

ואני מאחלת גם לכם המון בהצלחה, 

תהיה ההתמודדות שלכם אשר תהיה,

רפואה שלמה, 

שולחת לכם המון אהבה וחיבוקים

ללא תנאים



המשך יום טוב,

ותודה למי שקרא, 

ליטל. 

 

מצרפת לכם את המוסיקה המרגיעה . . .