היי.

תסלחו לי אם אכתוב עוד פוסט על כלום? פשוט מרגישה צורך לבטא את הבלבול ולברר אם בכלל מתרחש משהו בחלל של הראש שלי, מיד נדע...

לא מצליחה להבין אם אני שמחה מאוד-מאוד (עד מאניה) או בדיכאון כבד כבר הרבה זמן. מעניין אם יש אבחנה רפואית למצב כזה? מיואשת ומלאת תקווה בו זמנית...

הייתה פגישה שנייה עם המטפלת ההיא. אני אומרת "ההיא" הפעם עם הרבה בוז! סתם... עוד לא החלטתי מה אני מרגישה כלפיה... אבל בפגישה האחרונה נראה שיחסינו עלו על שרטון... או חטפו טלטלה או משהו. אני לא יודעת אם זה האופי האוסידיסטי הדוחה שלי שמוצא מה לבקר בכל אחד, חשדן, ספקן או שניסיון ארוך שנים עם אנשים שליליים הכשיר אותי להיות בעלת תחושות בטן טובות ולהיזהר. לפעמים אני חסרת הגנות מדי לפעמים עם עודף הגנות (ואוף די נמאס להיות כל כך לא מוגדרת וחסרת עצמי... קראתי אגב כתבה יפה על זה שהרגיעה אותי קצת... אבל לא משנה... (נו שעצמי מוגדר הוא אשליה והוא בעצם דבר דינמי ומשתנה וזה...)

אני בודדה ולא רוצה אף אחד לידי. פוחדת יותר נכון. עוד פיצול.

עשיתי רשימה של כל האנשים שאיכזבו אותי בימים האחרונים. ומה אני חוששת שמשמעות הפגיעה. מרגישה שזה עוד דבר שגורם לי לפצות ולפגוע בעצמי עם אוכל. עשה לי טוב לכתוב את הרשימה הזאת. דמיינתי ששמתי אותם בבית משפט על ספסל נאשמים ארוך וכולם יושבים עם מבט מושפל ועצוב בעיניים. וכתבתי לעצמי ליד - אני לא אפגע בעצמי יותר ממה שאני כבר פגועה מהם. לא אלך לאכול ולהקיא! (משפט קצת ארוך צריכה לקצר אותו כדי שיהיה יותר קטצ'י)

אז לא הקאתי יום וחצי. ושבוע שעבר היו כמה ימים שלמים שלא הקאתי, ברוך השם. שיפור אדיר מהחודש האחרון. לא בא לי לפרגן למטפלת על ההישג. מצד שני גם לא לעצמי. חושבת שזה סתם גל של מזל שבא ואולי ילך. מקווה שלא!

סתם בטוחה שיש סיבה אבל עדיין לא עליתי עליה.

האמת שזה לא שקל! די קשה. החורף הזה עושה רעב מוגבר ותזכרו את זה כל מי שמנשנש בלי הפסקה בימים האחרונים ותסלחו לעצמכם! תאכלו ותשתו אוכל חם זה יכול לעזור...