עובדת משרה חלקית, יש לי די הרבה זמן פנוי, יושבת בבית, אוכלת ומקיאה לפעמים, לפעמים סתם משחקת משחקי מחשב. לא הצלחתי ממש לעשות עם עצמי משהו פרודוקטיבי. תפקוד תובעני רציף זה משהו שדי מעיק עליי. אבל מנגד הנה אני לא עושה עם עצמי כלום אז מה הפואנטה.. חשבתי גם להיות כמו האנשים האלה שעושים הרבה, משיגים לעצמם כמה תארים, ברזומה תרומה קהילתית כלשהי, אפילו כתיבת ספר, יש כאלה מופיעים ומתארחים בתוכניות, הם מישהו, הם משהו... לא יודעת. אני מן ראש קטן כזה, האינטלקט גבוה, תמיד הצטיינתי בציונים, אבל בעשייה אני ראש קטן, אין לי כח ליוזמות וגם לא ממש מסוגלת להשפיע על אחרים, להניע, להנהיג, בקושי שולטת בויסות המוטיבציה של עצמי .. לא יודעת מה יהיה בסוף. חיה ברמה של לחפש איך למלא את הזמן . עובדת בעבודת ייצור במשרה חלקית, עושה אימון גופני פה שם, איזה הרצאה, שיעור, קריאת ספר.. ללטף את החתול.. אבל לאן כל זה מוביל? מרגיש גדול עליי באמת להתבגר, לא מתחשק לעבוד במשרה מלאה.. לחיות בשביל לפקוד מדי יום מקום עבודה קבוע.. ולהביא ילדים? מפחיד לגדל ילדים.. מצחיק גם לחשוב על זה כי איפה הייתי מגדלת אותם בדיוק? בבית של ההורים? לא יודעת...... לא בטוחה אם לעתיד יש בשורה בשבילי מעבר לקיום ברמה החתולית הזאת שאני חיה (אומרת 'חתולית' כי אני רובצת עם החתול עכשיו ושנינו מפהקים) . אני לא סובלת אבל גם לא ממש עושה עם עצמי משהו... הייתי רוצה להנות יותר. לשמוח יותר. יש ימים כאלה מתי שכן יוצא לי לצאת קצת להפגש עם אנשים, מעט הידידים שלי הם מתמודדים גם כן עם קשיים חרדות וכיוב', אבל מתפקדים יותר יחסית, לי עדיין יש מן נטייה כזאת להמנע מיותר מדי התחככות חברתית (אפרופו אריק איינשטיין ז"ל) . אבל למשל עכשיו אני בבית לבד וסתם, לבד לי.. מבזבזת את הזמן. מאוד הייתי רוצה לעשות ולהתנסות בדברים, לא להתנוון, אבל בלי שיכריחו אותי להתחייב שזה יהיה תמיד ככה, התחייבויות מלחיצות אותי. פאק, הכל מלחיץ אותי, למרות שלא נראה לי שממש רואים עליי... בכיף הייתי למשל יכולה להתנדב למשהו, סתם בשבילי להרגיש מועילה, משהו חד פעמי שלא כולל התחייבות לטווך ממושך.. מצד שני לא בא לזוז ואני מרגישה תקועה. אין לי שמץ מה אני רוצה. לא נורא. יש הרצאות וסדנאות וספרים ומיליון דרכים להסיח את דעתי מכל הכלום חסר הפואנטה הזה..:/ (תזכורת: הערב צריך לצאת לריצה!) אולי סתם בא לי אנשים כי אני בודדה. רק שלא ישפטו אותי. שלא ישפטו אותי על כל הכלום הזה שאני עושה. שיתנו להיות בלי ציפיות :/