טוב... אז יש במה לשתף!

עבר לו הזמן וקרו להם כמה דברים...

להזכירכם(סתם כי לא כתבתי הרבה זמן) אני חולת ms.

הייתי מטופלת בבי"ח מאיר ומטופלת בבטאפרון שזו זריקה של יום כן ויום לא, היא הייתה

נהדרת לגופי, זה אני אומרת על סמך זה שהייתי ללא התקפים בכלל והבדיקות דם יצאו תקינות

ואז חלפו להן ארבע שנים והגיעו תופעות לוואי לא נעימות כלל וכלל! מההזרקות נהיה לי נמק ברגל ובישבן... לצערי התרופה הופסקה והייתי ללא טיפול תרופתי חצי שנה! לא ידעו איך להתמודד עם

זה בבי"ח מאיר כי זה לא ממש מוכר להם התופעה הזו... אז נאלצתי להתמודד ללא טיפול תרופתי.

ואז... עזרתי אומץ(מה שהפחיד אותי בעבר) לעבור בי"ח. עברתי לתל השומר ושם.. פשוט אין מילים בפי!

"הבית השני שלי" התמכה שאני מקבלת שם "והחיבוק" הענקי... צוות מושלם שמתמחה ללא ספק

בטרשת נפוצה. התרופה הוחלפה לטיסברי, (כמובן שאני לא נשאית של הוירוס) וכרגע מצבי יציב וטוב.

קצת מסקנות מהנושא- קודם כל בעיניי אין סתם בחיים, כנראה שהייתי צריכה לעבור למקום "מחבק".

שנית- חייבת לציין את ערן ברקוביץ הפסיכולוג המדהים שם שבהשראתו אני ממשיכה לשתף כרגע.

ואם תזכרו את הפוסט הראשון שלי תזכרו שאמרתי -שלעולם אל תפסיקו לחייך ואני עדיין בשלי, אף פעם אל תסתכלו על מה שאין, פשוט תשמחו ממה שיש! אני דוגמא לא קטנה בנושא...

ואזכיר לכם(זה חשוב בעיניי) שיש לי בן זוג בריא לחלוטין שבעיניי החיוך שלי גורם לו לא לראות את "כל השאר". והילדה המקסימה שלי, שהיא כבר בת שלוש וחצי, גדלה לערכים מדהימים ויודעת להבחין "באנשים שונים" ושום דבר לא  מוזר לה, היא חיה עם אמא כזו! יש לי קב שעוזר לי לרגל והחלטתי שיהיה לו שם ושמו קובי, כך קוראת לו ליאלי.. קובי שעוזר לאמא עם הרגל... אז תמשיכו בשמחה, היא מביאה איתה הרבה תוצאות טובות!