הדסה.

אנשים מסתובבים עם פיג'מות של בית חולים,
מיטות של בית חולים,

ריח של בית חולים,

אוכל של בית חולים במגשים של בית חולים.
ואם זה לא מספיק אז גם קבלו את פניי צרחות,

כנראה של אחת החולות המבוגרות במחלקה.

באתי לאינטייק עם אמא, היא לא אפשרה לי ללכת לבד.

למרות שאני בת 22.

ובדיעבד זאת היתה טעות שהיא באה.

היא בטראומה מהמחלקה ואני היא זו שצריכה להתאשפז,

כמה אירוני.

ומשום מה, לא, לא הזדעדעתי.

ידעתי שכך או כך אגיע למחלקה הזו, 

בתור חולה פסיכיאטרית, אם לא אצליח להרוג את עצמי

או בתור חולה עם הפרעות אכילה, אם הם יועילו בטובם לקבל אותי.

והם הועילו.

מזל.

עכשיו אני לא צריכה להרוג את עצמי.