יום שישי בבית . . 

הסירים של אמא מבעבעים על הגז.. 

אבא מתרוצץ עם קניות . . 

אחותי חזרה מפעילות ספורטיבית בטבע. . 

ואני נמצאת באי הפרטי שלי, בתוך כל ההמולה,

צופה עליהם כשבינינו מפרידה איזושהי מחיצה בלתי ברורה,

לרגע אני מרגישה דיי בשליטה,

רגע אחר כאילו עוד רגע מתנתקת וקורסת...

והם בשלהם .. 

ואני יודעת שאין להם מושג מה אני מרגישה,

הם יודעים שאני חלשה, חרדה וכו'. . 

ואני מרגישה שמשתדלת להיות חזקה גם בשבילם, 

להחזיק, להיות בשליטה..

מחשבות טורדניות של "אני עלולה לצנוח השבת הזאת.." 

מסתובבות לי בראש.. 

אולי כדאי לשחרר ? 

אולי זה לא כזה מפחיד ? 

בינתיים ממשיכה להחזיק..

איך? עד מתי? 

אין לי מושג.. 

רק שתעבור השבת בשלום, 

משום מה הארוחות שישי עוד יותר מלחיצות אותי,

לא מפליא בעצם, 

כשיש לך בעיות עם האוכל... 

ולא טעים ולא בא לך .. 

שבת שלום אנשים, 

לא יודעת מה אתכם,

אבל אני מקווה לניסים .. 

ופתאום כל ההתעסקויות שלהם נראות כל כך תפלות, או טפלות, איך רושמים? לא משנה ..

הכל נכנס לפרופורציה אחרת לגמריי . 

ריבים מפגרים הם כל כך מפגרים .. 

תלונות, זלזול, חוסר הערכה .. 

ואני בליבי מתפללת רק לדבר אחד. .

רק דבר אחד חשוב לי ומעניין אותי . . 

שנהיה בריאים !!! 

מה אתם אומרים ?

מה עוד צריך בחיים ? 

פתאום התלבטויות שתמיד היו, כבר לא חשובות כל כך,

לא ביג דיל .. 

הכל נתפס אחרת .. 

אני מאחלת לעצמי לעבור את הגל הזה,

ולא לשכח . . 

את החשיבות של הדברים הקטנים, הפיצפוניים .. 

שאנחנו נוטים לשכוח ולא לשים אליהם לב .. 

ולהעריך כל דבר, כל חיוך, כל פרח . .

ולהתמלא באושר אינסופי שלא תלוי  בדבר.. 

זו מהות החיים .. 

אני חושבת .. 

לחוות את "אלהיי הדברים הקטנים", 

כל יום מחדש,

ואם אפשר, 

לחלוק את זה עם אחרים.. 

זאת הברכה הכי גדולה שאנחנו יכולים לשאוף אליה .. 

לא צריך יותר .. . 

לחיי הדברים הקטנים