ופתאום אני מוצאת את עצמי לבד בבית.
14/11/13 15:12
532 צפיות
בוהה בטלוויזיה, בוהה בעצמי, בגוף החדש שלי.
בגוף השמן שלי.
לא מבינה איך תוך חודשיים העלתי כל כך הרבה במשקל,
כל עוד הייתי מאושפזת פחות הפריע לי המראה שלי, למדתי להתעלם ממנו,
אך מכשאני בבית, אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי,
ובטח שלא לצאת מהבית.
מה שמביא אותי לבלות במיטה במינון יתר של שינה.
פתאום אני מתחילה להעריך את כדור האיטומין.
הוא מעביר לי את הימים בשינה.
ואולי לא רק את הימים, גם את הדיכאון
והכאב.
וויתרו עליי, אם לא התקדמתי במהירות שהם קבעו אז גורלי כנראה מר.
אז כרגע אני תולה את תקוותי בבי"ח הדסה.
ושבוע הבא אני באינטייק לאשפוז.
עצוב לי.
תגובות
עוד פוסטים בבלוג: מור
עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.
אז אחרי שנשמתי לרווחה כמה חודשים טובים, ירדתי במשקל מתחת לתקין.
הנפילה חייבת להגיע,
כי איך אמשיך בחיי בלי חטאים, ...
קראו עוד
מי היה מאמין.
הכל בסדר, אני מרגישה מצויין, החיים תותים והכל ורוד.
ואני מוצאת את עצמי ביום שישי במיון.
כנראה הכל היה ורוד מידי.
ישבת...
קראו עוד
הכל בסדר.
אני יושבת לי בבית, במרפסת עם הכלב לרגליי וסיגרייה בידיי.
אני מריצה בראש את כל החצי שנה האחרונה.
לא האמנתי לרגע שאסכים ...
קראו עוד
הדסה? הייר איי קאם.
הדסה. אנשים מסתובבים עם פיג'מות של בית חולים, מיטות של בית חולים, ריח של בית חולים, אוכל של בית חול...
קראו עוד