הפעם, יותר מתמיד העזתי. העזתי לכתוב... כבר תקופה ארוכה שאני נמצאת באותו המצב, שאין טעם.. גם אם לא אהיה , אף אחד לא ירגיש בחסרוני. זה התפתח לאחרונה , הדיכאון המדכא הזה .. אף פעם לא הלכתי לגורם יועץ כלשהו .. כי מה כבר הוא יגיד ?! אז אספר על עצמי ... אני בת 21.5 נשואה + תינוק בן 9 חודשים. גרים בדירה שקנינו . עד כאן הכל טוב ויפה , אה ? עד גיל 18 עברתי לא מעט דברים בחיי : - 2 קשרים עם גברים נשואים ( נכון לפעם הייתי נורא תמימה ולא ידעתי את ההשלכות.. ) -קשר עם מישהו שרק בנס לא אנס אותי. -ובהיותי בת 12 חוויתי הטרדה מינית מאדם מבוגר בן 60 + . כל חיי אמרו עליי ואפילו הרגשתי בעצמי שאני מלאת שימחת חיים , לקחת הכל אבל הכל בצורה הכי חיובית שיש .. צחקתי מהלב, שמחתי מהלב, אפילו החיוך היה אמיתי . שאלו אותי " איך זה שאת כ"כ חיובית לחיים , איך עושים את זה ?" ת'אמת לא ידעתי מה לומר, זה משהו שיהיה אלי בפנים .. חייבת לומר שאף אחד לא ידע ממה שקורה איתי ... ועשיתי שהכל בסדר איתי.. כשהגעתי לגיל 18 חזרתי בתשובה לאחר תהליך פנימי עמוק , כשהייתי בת 19.19.5 הכרתי את בעלי, לימים סיפר לי שהוא נשאי של צהבת B . המשפחה עשתה בעיות ולא רצו שאתחתן .. זה היה פשוט סיוט " ראש בריא למיטה חולה, למה את צריכה את זה " וכל לילה "הרצאה" מאבא שלי עד כמה שזה מסוכן . התארסנו , הייתי חייבת להתחסן על מנת לא להידבק ולא להדביק את הילדים שיהיו ... הלכתי כנגד כל הסיכויים והתחתנו . כשהתחתנו הייתי בת 20 ובעלי היה בן 23,24 . קנינו בית עוד לפני החתונה ועד שקיבלנו את המפתח גרנו אצל חמותי ( רוב המשפחות שלי ושל בעלי גרות בעיר שלנו .. ) . כשעברתי לשם, לא חשבתי שיהיו לי כ"כ הרבה קשיים . זרמתי , לקחתי הכל בקלות ואמרתי " אמן " על כל מה שהיא אומרת .אגב, תמיד היתסדרתי עם כולם .. הייתי מאוד קלה , וקל היה להתחבר עליי ... הייתי שם שנה וחצי... בשנה וחצי האלו כאילו איבדתי כיוון, הרגשתי שתמיד מצפים ממני דברים שאני לא מסוגלת לתת, בוחנים אותי בזכוכית מגדלת,. יאמר לזכות חמותי שלא נתנה לי לעשות הרבה אצלה בבית .. אם הזמן כשהיינו שם האמונה התחלה לרדת ( והייתי מאוד מאוד מאמינה).. פתאום אני חסרת סבלנות ( והייתי ה-כי סבלנית שיש ).. ואז... לא זוכרת מתי זה קרה.. היה לנו מחשב בחדר , באחד הימים ניכנסתי להיסטוריה כדי לחפש אתר כשלהו שגלשתי ימים קודם .. גילתי שם, לצערי הרב, שבעלי נכנס לאתרי .... (מקווה שהבנתם ) . חרב עליי עולמי . כשחזר מהעבודה , חיבק ונישק, אבל כ"כ ניגעלתי ממנו . ומאז אותו מיקרה, אני לא מסוגלת שהוא יישאר לבד בבית. אני תמיד הולכת לישון אחריו, ולא פעם ולא פעמיים קרה שהוא ניכנס לשם ..וללילות בבכי.. לא סיפרתי לו שראיתי כי לא רציתי שירגיש מבוכה או משהו , אני תמיד מפחדת שאולי יש לו מישהי ..אוף , זה לא עוזב אותי מאז . כ"כ קשה לי עם זה .. ( כל זה היה בבית של חמותי .) ועוד עכשיו יש לו אייפון שזה בכלל ה' ישמור ... הוא כל הזמן עסוק בפלאפון שלו וגם הוא הוא מתייחס אליי הוא באמצע משחק מטופש והוא מקשיב לי תוך כדי . דיי נמאס לי מכל זה.. למה אני מרגישה שהאייפון שלו יותר חשוב לו יותר ממני . זה פשוט מצצה מתקתקת ביידם שלו . טוב, עוברים הימים.. את ההריון חוויתי אצל חמותי ( עליתי רק 6 קילו ) וגם את התקופה שאחרי הלידה ( כ"כ לא רציתי !!!!! ) הגיע יום הברית, אבא שלו היה הסנדק . עוברים הימים ... כעבור 3,4 חודשים התחלנו להתכונן למעבר הדירה סוף סוף... תוך כדי חמי חלה , והמצב שלו הידרדר . התפתח לו גידול בכבד . והוא ניפטר בדיוק בשבוע שעברנו לדירה . עברו מאז 5 חודשים ... וזו התקופה הכי מוזרה שהייתה לי אי פעם .. לבעלי יש אח בכור בן 29 נשוי ללא ילדים, ואחות בת 18 . ואת בעלי היא הכי אוהבת כי הוא עושה לה כל מה שהיא רוצה . הוא ? ,נשוי" לאמא שלו ואז לי . כי מו שהוא אמר בשבילו היא מס' אחת. אבל זו לא אישה רגילה. כי מקללת בלי סוף את ילדיה עד שלבן הבכור שלה היא איכלה לכלה שלא יהיו להם ילדים. ואותנו היא גם מקללת אבל לא ככה .. וכן, בגלל זה קשה לי לשמוע אותו אומר שאמא שלו מס' 1 . וכמה שאני נותנת ועושה למענו ולא שומעת את התודה הכ"כ פשוטה הזאת . אווווףףף !!! והיא מתערבת בלי סוף !!! כמעט זה קרה ... ערב שבת אחד כשהוא נירדם, לקחתי סכין.. הערתי אותו ביקשתי שיחתוך לי את הוורידים .התעורר ולא הבין.. אמרתי לו שוב "תחתוך לי את הוורידים" אמר " מה קורה לך ? דיי תירגעי ולקח את הסכין וחיבק אותי . לאחר כמה חודשים בסוכות ... דיברתי איתו למטה, תוך כדי דיברו הרגשתי שהוא מוזר, הוא לא מסתכל עליי כשהוא מדבר .. התנהג כאילו אני זרה בשבילו . איימתי שאעשה את מה שתיכננתי ועליתי הביתה בריצה . עלה אחריי . נעלתי את הדלת . והלכתי להביא סכין חדה. הצמדתי לוורידים חזק חזק ולא קרה כלום והוא ביקש שאפתח. לא רציתי, אבל רציתי שיראה איך אני מתה מול העיניים שלו . פתחתי.. הוא? לא התרגש, ביקש שאניח את הסכין והוא יידבר איתי. ( ניראה כאליו יידע שלא אעשה את זה ) האמת, פחדתי ... ולבסוף הורדתי ודיברנו ... החיים שלי... השתנו מקצה לקצה, הייתי מלאת שימחת חיים, וזה נעלם . תמיד שואלים אותי איפה מה שהיית פעם, לאן זה נעלם ... ניהיית יותר רצינית.. ואני ? לא יודעת מה לעשות להם ... נימאס לי מהחיים האלה !!!!! לא סיפרתי לאף אחד על החיים שלי, אתם הראשונים לדעת. אני אמא לתינוק בן 9 חודשים עם חיים מורכבים למדי.  בנוסף לכך , ירדתי המון במשקל. אני שוקלת 51 קילו  גובה 1.72.. ואני בקושי אוכלת, אין תאבון ... בעלי טוען שאני לא אוהבת אף אחד , אבל כשמודדים אותך עם זכוכית מגדלת וניכנסים לי לחיים ועושים לי רע, למה שאוהב ?? תודה אם קראתם עד כאן . כותבת לכם בדמעות חנוקות ... רוצה לשכוח מהעבר והוא לא מרפה . תודה לכם . אשמח לשמוע דעות .