במהלך השבועות האחרונים קיבלתי מספר הזמנות לארועים של משפחה וחברים קרובים ולאחר סינון נשארתי עם 2 הזמנות שאני לא יכול לאפשר לעצמי שלא להגיע אליהם ,

היות ובעיה קשה היא מה לובשים ומה נועלים לארוע, דבר שמונע ממני מלהגיע והגורם לסנן את רוב ההזמנות אותן אני מקבל .

היום החלטתי שאני עושה מאמץ ויוצא לחפש לי מכנסיים ארוכים לטובת העניין דבר שנמנעתי מלעשות כבר זמן רב ,(אני מסתובב כבר יותר משנתיים לבוש במכנסיים קצרים בלבד שלא עוברים את קו הבירכיים ביותר מחמש סנטימטר,ועם כפכפי קרוקס).

לאחר בתלבטות הגעתי לחנות קולומביה שם הצלחתי למצוא סוג של בד שאת המגע שלו אני עוד מצליח לסבול והכאב כתוצאה ממנו נסבל ,(אלה הם המכנסיים הקצרים היחידים שאני כול ללבוש),לצערי לא מצאתי מכנס מהבד שמתאים וניסיתי בטיפשותי למדוד מכנס שעשוי מחומר דק אחר (מנדף זיעה ),מה שקרה ששניה לאחר שנעמדתי עם המכנס  פשוט קרסתי ונפלתי מעוצמת החיכוך של הבד עם הרגל,הכאב שהרגשתי היה מחריד עד כדי אי היכולת לנשום סדיר ,המוכר האדיב והמסכן נבהל כל כך לא הבין מה קרה לי, צבע פני הפך באחת לאדום ,ולקחו מספר דקות ארוכות עד שהצלחתי בקושי להחזיר את הנשימה ,בקושי הצלחתי להושיב את עצמי ולהוריד את המכנסיים ,הרגל שלי החליפה צבע למעין חום כהה משהו ששחכתי שהוא אפשרי והכאב עד עכשיו עוד מתריד שורף ופועם,מיותר להזכיר שהיום הלך וככל הנראה גם הלילה ,נהפכתי מייד לעצבני ולא שקט לקח לי כמעט שעה לארגן את עצמי בכדי שאוכל לצאת לכיוון הרכב ולחזור הביתה ,מזלי שאישתי הייתה איתי ולא יצאתי לבד אחרת אין לי מושג איך הייתי חוזר הבייתה .

בסך הכול ניסיתי לקנות מכנסיים ...מיותר לציין ששוב אני אפילו לא מנסה ומוותר על כל העניין וככל הנראה אני לארועים האלה לא ילך .

זאת רק אחת הדוגמאות לאיך חייו של חולה ב- CRPS נראים פעולות קטנות ושוטות כמו להתלבש הן בלתי אפשריות ועכשיו לך תסביר למי לא מבין מה שאתה עובר איזה יום עובר אליך,וכמה קשה לך להתמודד עם היום יום.