ואן גוך ומונה ליזה. איזה מן שילוב זה?

 

כשהייתי קטנה אבא שלי תמיד אמר לי שאני צריכה להיות עורכת דינית.

אני תמיד עניתי לו: אם כבר, אז עורכת דין.

 

אני לא זוכרת איך בדיוק ומתי בדיוק זה קרה אבל אחרי החלום של להיות רקדנית בלט, זמרת, הגיע החלום הרציני שלי. בילדותי לא היו את כל ערוצי הטלוויזיה המבורכים האלו וגם לא היה מחשב בכל בית. וגם אם היה למישהו מחשב מי צ'מע בכלל על אינטרנט?!

 

אז באחת הפעמים שאימי חזרה מעבודתה (משק בית) היא חזרה עם שקית שהיו בהם כמה מגזינים עם כריכה יפה כזו וכתובים בשפה האנגלית, אבל היו בהם צילומים .... ווואוו איזה צילומים, איזה נופים, צילומי אוקיינוס, צילומי בעלי  חיים. לימים למדתי לקרוא את שם המגזין: נשיונל גאורפיק.

ערמות של מגזינים נערמו אצלי בבית. את רובם קראתי, מכל אחד ואחד מהם התפעלתי.

 

וכך גיליתי את חלום חיי. רציתי להיות צלמת. קניתי ספרי לימוד, קניתי מצלמה של "מינולטה" ויצאתי לצלם ברחבי הארץ. אז לא היו כרטיסי זיכרון או דיסק או קי, היו סרטי צילום. פילמים.

 

אחרי זה הלכתי ללמוד אצל ה-מורה בה' הידיעה – יעקב בורנשטיין, רציתי ללמוד הכל, כולל הפיתוח של  התמונות, נכחתי כמעט בכל שיעור, את השיעורים שהחסרתי, דאגתי להשלים.

אהבתי את שיעורי הצילום בחוץ, ככה צילמתי את הרגע, דרך העיניים שלי.

בכל פיתוח של צילום, כבודו, המורה העיר לי על הפוקוס של המצלמה, הלכתי לטכנאי מצלמות, אמר לי שהמצלמה – פיקס! ושאם אני לא רוצה אותה, הוא מוכן לקנות ממני.

אז המשכתי לצלם, כבודו, המורה, מתלהב מהקונספט הכללי שלי ל"תפיסת הזמן" ומהרעיונות היצירתיים שלי במשימות הבית אבל עדיין .... לא מגיעה לפוקוס הנכון.

באותו הזמן, הלכתי לכל מיני גלריות, ראיתי כל מיני סרטים על אמנים מכל התחומים, "נגעתי" בתחום הפילוסופיה,  ניסיתי להבין מה הכי מושך אותי, מה הכיוון שלי, מה ה-אהבה שלי מבחינת האומנות. החלום הזה נקטע כאשר גילו לי קרטוקונוס בעיניים. מסתבר שזו בעיה באמת של פוקוס.

שדה הראייה מצטמצם.

 

בתחילת החודש, ביצעתי מבחן פסיכיאטרי. נו, המבחן הזה שנאלצתי לעבור כדי להוכיח/לוודא שהכאבים שלי מקורם מן האמת ולא מן הנסתר.

 

הגעתי למבחן ללא ציפיות. אמרתי  , הגעת עד לכאן – יאלה, את עושה את זה בשיתוף פעולה מלא.

 

וכך היה. שאלות כלליות, כל מיני הסברי משמעויות למילים, וכו'. בטוחה שרובכם יודעים על איזה מבחן מדובר.

 

3 או ארבע שעות אשר הרגישו לי כאילו עצרו את שעון החול, ממבחן למבחן, ואני כבר לא יכולה לשבת, ומתחילה לאבד ריכוז, ואומרת לה שתעשה טובה ותחסוך לשתינו את הקטע של מתמטיקה כי וואלה, אני מה זה מפגרת במתמטיקה. אפילו לוח כפל בע"פ אני לא יודעת. את הכל אני עושה בעזרתו של קסיו. המחשבון הלאומי. ותודה לבורא עולם.

 

ועוד שאלה, ועוד פאזל ועוד משחק, ואני כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, מרגישה שהרגליים מתפוצצות לי וביחד עם זאת הן רדומות לי, והנמלים עולות, והנמלים יורדות. פיצוץ. מתנצלת ומרימה את הרגליים. מתנצלת וחייבת לצאת קצת. וממשיכה ממשיכה.

ואז הגיעה השאלה של : מי צייר את המונה ליזה.

התשובה הנשלפת: ואן גוך. ואז אני נעצרת ואומרת: לא, לא ואן גוך! נו, יו, אלוהים ישמור, איך אני לא זוכרת?!" אחרי כל הגלריות, אחרי כל הסרטים, אחרי כל הספרים??? איך אני לא זוכרת?? והתא הבודד שלי אומר: ואן גוך? ואן גוך היה יוצר או צייר? נו, רגע זה ההוא שכרתו לו את האוזן.... זה היה הוא או החבר שלו? אללללה יוסטורררר מה זו הסבטוחה הזו ?? שיט, נו איך קוראים לו? יש סרט עם צופן משהו על שמו....?? דיקפריו?? לא, לא דיקפריו.... !!! אוף, יאלה תלכי על התשובה הראשונית שלך. "טוב, תרשמי ואן גוך". ואז עוברת לי מחשבה – ואן גוך... נו, ההוא שנידבו את השם שלו לוודקה. נו, הוא לא מהסקלה של בטהובן? יאלה, עשית את הפדיחה. זוזי. עברי שאלה.

 

ואז אני מוצאת את עצמי ממשיכה את המבחן והראש שלי כבר ממזמן איבד ריכוז... חושבת מה לעזאזאל המשמעות של אפלגיט בעברית? יש מילה כזו בכלל?? ואפוס ... שיט אפוס זה מערכה, אני יודעת מה זה, איך מסבירים מה זה?  ותורת היחסות... מי אמרתי שהמציא אותה? איינשטיין או מישהו אחר? אופ. מה עניתי?! ומה לעזאזאל בודקים במבחן הזה? ומה המדד להיות נכון או נורמלי או נורמיטיבי? ומה זה אומר עליי? ומה המבחן הזה יגיד להם? שיש לי בעיה ריגשית? וואלה? אני אומרת לכם את זה כל הזמן, אתם שומעים אותי כל הזמן, אתם רואים אותי כל הזמן, ברור שיש לי בעיה ריגשית. כואב לי. כבר הגעתי איתכם לשלב שבו אתם שואלים אותי : מה את חושבת שיכול לעזור לך? ואני עונה לכם, בשיא הכנות: טיפולים שיקומיים והקלה בכאבים.

ומה הם עושים?

אותי הם ממשיכים לטרטר. בכיף. בכאב.

סיימתי את המבחן.

חייבת סיגריה. טוב, נו 2.

ואז אני מתחילה לצחוק. מתחיל בגיחוך ... ממשיך בצחוק בקול גדול, לעצמי. "תגידי, יא סתומה?! ואן גוך???!!! כאילו סיראסלי?!!?! ליאונרדו דה וינצ'י!!!! איך ואן גוך?? איך?? ועוד לחשוב שענית בכזה ביטחון.... כמעט על הכל .... וואי, בטוח טעית!! " ואז אני מפסיקה לצחוק, נושמת עמוק. ממשיכה לוועדה בביטוח הלאומי. שם הם כבר גורמים לי לבכות.