"הפרעות שינה – פצצת זמן", כתבתי בבלוג הקודם.  הסברתי שיש קשר ישיר בין מי שישן מעט מדי, לדוגמא פחות מ 6 שעות ללילה, ואף בין מי שישן באופן לא מספק מבחינת איכות השינה, לאי אריכות חיים. אולם, ישנו חריג לתופעת שנת הלילה הרציפה האיכותית, ושמו "השינה הכפולה".          הרקע ההיסטורי לסוג זה של שינה מחזיר אותנו שוב ל"שעון הביולוגי", אבל בתקופה של לפני המצאת החשמל כשהשימוש בתאורת לילה היה מועט מאד.  בתקופות ההיא, של לפני מאות שנים, למעשה השעון הפנימי הושפע, וכך גם הפרשת המלטונין ("הורמון החושך") אך ורק מעצם השקיעה והזריחה.  במדינות הקרות, ובעיקר בחודשי החורף, נוצר מצב שבו אנשים חיו למעשה בעלטה בפרק זמן של 14 שעות ביממה.  כתוצאה מהעובדה שבני האדם נאלצו להסתתר בפני הקרה,  הם הלכו לישון מוקדם במונחי היום, והתעוררו לאחר 4 – 5 שעות שינה. לאחר המשך פעילות אפשרית במקום המסתור מהקור, הם חזרו לפרק זמן נוסף שבו השלימו את שנתם.         בשנים האחרונות,  תקופה שבה התברר שבעיית חוסר השינה נפוצה בקרב האוכלוסייה באופן מדהים, וכשמחקרים הצביעו שזו בעיה  הרסנית מבחינה בריאותית, חזרו חלק מהחוקרים לדפוס השינה הקדום. זה החל במחקר שנעשה בשנות ה- 90 אודות חשיפה לאור וההשפעה על דפוסי שינה.  בניסוי הוכנסו 15 גברים למתקן שבו היה חיקוי של ימות החורף הקדומים מבחינת התאורה: במשך 14 היה חושך מוחלט וב 10 שעות אור. התברר, כי לאחר כמה ימים שבו אנשים עשו "השלמות" של חוסרי שינה, הם אכן פיתחו דפוס שינה כפול שבמהלכו היו שתי תקופות שעות שינה ובניהן שעות ערות, אבל סך כל שעות השינה לא עלה על כ כ 8 שעות שינה כמקובל כיום.        באותה רוח, החלו לאחרונה חוקרי שינה לנסות ולהציע לאנשים עם בעיות נדודי שינה דומה דפוס שינה דומה לזה העתיק; כלומר, אדם המתעורר, לדוגמה בשעה 2 אחר חצות, מתבקש שלא לנסות ולהירדם מחדש. תחת זאת, להתחיל לפעול בפעילות מתונה, כזו המשחזרת את שנת אבותינו. לדעת החוקרים, בפרק הזמן שבין שנת הלילה הראשונה, להשלמה שמצפה מאוחר יותר, אדם נמצא בסיטואציה הדומה למדיטציה. בעוד שהבהלה מהיקיצה ישנה מצוקה נפשית ופגיעה ברגיעה.            לענייננו, יתכן ומי שמקיץ משנתו פעם אחר פעם, ומנסה תרופות שיעזרו לו לחצות את הלילה בתחושת הקלה. עשוי לגלות שהפתרון של  היקיצה המלאה, פעילות בתאורה מינימלית, תחושה של שלווה ויצירתיות, וחזרה לשינה – בהחלט מועיל. מתברר, שדפוס שינה כזה הוא דפוס טבעי ואפשרי, העומד בקריטריונים של אריכות הימים.