פוסט 5 

המשך - יומן מסע / קורות חיי ב 12 פוסטים

הלכתי לחפש לי עיסוק, רציתי גם להרוויח כסף. בכל דלת מסחרית שדפקתי טרקו לי את הדלת ושלחו אותי חזרה למקום החשוך שלי.

אף אחד לא קיבל אותי אפילו לא כמוכרת בחנות נעלים. ואז מכר אמר שהוא יכול לסדר לי עבודה בזמנו היה בקניון איילון את פיצה האט. כמה ששמחתי. 

הלכתי לראיון עבוד ונאמר לי שאין בעיה אני יכולה להתחיל כבר מחר. שאלתי ומה התפקיד אמרו לי שטיפת ריצפה. אני זוכרת איך הרגשתי מושפלת וחסרת אונים. יש בי כל כך הרבה יכולות למה שטיפת ריצפה? שאלתי את עצמי. לקחתי את העבודה הזאת. התחלתי לשטוף ריצפה. שרדתי שם בדיוק שלושה ימים. את ימי הניסיון שלא משלמים עליהם.


פוסט 6

ככל שחוסר הביטחון שולט על חייך, הפחד הופך להיות חזק יותר. 

התחלתי אפילו לפחד מהחושך שישנתי עם אור דולק. מרוב שפחדתי מהחושך שיש לי בנשמה הייתי חייבת אור מוחשי אחד לפחות.

לא הסכמתי להישאר ככה. אדם נחמד סיפר לי שיש דרך לשרת את המדינה. "שירות לאומי". הגשתי בקשה טפסים. וניגשתי לראיון. איזה אושר קיבלו אותי. אני מתחילה דרך חדשה.

בשנה הראשונה התנדבתי בחטיבה צעירה (ילדי גן וכיתות א') כסייעת. בשנה השנייה הגעתי לבית החולים איכילוב שם נפתח לי הדלת הראשונה לחיים. הדלת שפתחה לי קריירה. שעליה נדבר בהמשך. במקביל התנדבתי במשמר האזרחי, משטרת ישראל.

אבל אז שאם סיום השירות הלאומי שלי. קורה אסון !!!

מחר אספר לכם איך אותו קבר של שומן מעניק לי את החיים במתנה ומציל את חיי. 

--- המשך יבוא מחר---

את הפוסט של מחר אסור לפספס!!!