לפני מספר שבועות, אולי חודשים.. בתקופה שרצתי..( תמיד זה בתקופות) רכב אחרי איש חצוף אחד ובעוד הוא חולף על פני הוא זרק לעברי כמעט מבלי לסובב את הראש:

 

" יש גברים שאוהבים מלאות.. תישארי ככה".

 

הלומה מהמשפט שנזרק לעברי המשכתי לרוץ בשארית כוחותיי, וזאת למרות שזה היה רק בתחילת הריצה, ותוך כדי חשבתי, אמרתי, רבתי, צעקתי, שאלתי.. את הדברים הבאים..

 

הדבר הראשון שעלה בי היה מן צורך עז כזה לספר על החצוף לבן זוג שלי, לבנות שלי ולשמוע כמובן את ההרגעה המיידית "איזה דפוק הוא?! את בכלל לא מלאה.." בעוד אני עושה את זה בדמיוני אני חושבת גם איך אני מתקשרת לא רק אליהם, אלא לעוד ועוד אנשים מספרת להם על התקרית ושומעת אותם קוראים לי מהיציע "את לא מלאה.. את לא מלאה.." ואף שואלת אתכם הקוראים.. מה אתם חושבים בנדון.. זאת תוך כדי הפצה של תמונה שאין לי וגם לא תהיה לי.

 

אחרי רבע סיבוב נוסף אני תופסת את עצמי רצה יותר מהר, ממש מהר, כשבראש עולה אצלי המחשבה.. את חייבת לתפוס אותו, עכשיו.. מייד.. ולהגיד לו משהו..חכי אולי הוא יעשה עוד סיבוב אחד נוסף ואז תגידי לו.. "תגיד לי את חושב שאני רצה בשביל גברים?!...מאיפה אתה מניח בכלל שאני רצה בשביל שגברים יאהבו אותי .. אולי אני רצה בגלל שאני אוהבת.. לא מה שזה עושה לי, או ממני, אלא בגלל מה שזה גורם לי.."

 

מזל שההוא לא עבר כי זה בטח היה הרבה מעבר למה שהוא יכול היה להבין.. הוא גם לא היה יכול להבין את זה שבין כל הדברים שרציתי להחזיר לו היה " יש נשים ששונאות גברים ריקים, אל תישאר ככה..".. אולי מקסימום הוא יכול היה להבין מה שאחותי בדיעבד הציעה לזרוק לעברו ... משהו גס נורא ( סליחה... כן..יש בהחלט הקבלה בין השניים.. שמנה/מלאה וקטנטן.. או לפחות יש שאומרים שהעלבון זהה)

 

ברבע סיבוב הבא התחלתי לרחם עליו ( לצערי הרב) כמו שלעיתים קורה לנו  מול כל  תוקפן...וחשבתי לעצמי איזה מסכן הוא. מה סך הכול רצה הבן אדם??! . הבן אדם רצה להחמיא לך.. רצה להגיד לך תישארי ככה, את יפה כמו שאת, מלאה.. ויפה...למה את ישר מתנפלת עליו ( מבפנים) הפחת להיות פמיניסטית גסה ומגעילה..( אני לא באמת חושבת שיש פמיניסטית שכזאת. אלא זו רק עוד המצאה שיוצרת עלבון ממשטר ומצמצם) 

 

ואז אימא שלי פתאום באה ודברה בתוכי.. מתוכי.. ( וזאת למרות שאני כבר באמת "גדולה"..) "בטח שאת מלאה, את באמת מלאה ילדתי, מלאה בכול טוב". באותו רגע של ריצה אולי כבר הייתי בסיבוב השני זה גרם לי לחייך.. והביא לרגיעה. למרות שעכשיו, גם אני לצערי יכולה לראות גם מסלול חשיבה שלא מתנחם מזה..שעומד שם.. או רץ שם.. שמונע אף הוא משטיפת המוח התקופתית, לא מאוד אוהב את הניחום ורואה בה סוג של התחכמות שהיא "נחמת פרטות" . אחרי הכול אנחנו רוצים להיות גם וגם, מלאים מבפנים ורזים וחטובים מבחוץ.

 

האם יש התנגשות בין השניים? בין מלאות פנימית לרזון חיצוני.. ברור שלא חייבת להיות התנגשות או סתירה,  אבל גם ברור ש"במידה" מסוימת ובמינון מסוים אכן השניים מתנגשים. מינון מסוים של חשיבה טורדנית אודות הגוף או כל חשיבה טורדנית אחרת מרוקן אותנו. ריקון באמצעות מילוי.. אני קוראת לזה. נכון, לא תמיד בא לנו להיות מלאים ( פיזית ומנטאלית) , יחד עם זה חווית הריק היא לא נעימה בעליל. היא עשויה ליצור גם חוויה "רזה" מבפנים..ולהעלות בנו תחושה של ניתוק, חוסר חיות, כמעט מוות פנימי..

 

היום, כמה שבועות אחרי אותה ריצה, ובעוד אני כותבת את הדברים שלהלן, אני מסמנת לעצמי כמה קשה אפילו לי המשוכנעת לזכור באמת מה עיקר ומה טפל, מה ממלא ומה מרוקן, מה גורם לי להרוויח "משקל" ומה לאבד אותו..

 

חייכתי שהגיעה אלי הודעה כתובה מבית היוצר של "חכמת הפרפר" לכבוד השנה החדשה ובה כתוב

" אלוהים, כל מה שאני מבקשת השנה זה חשבון בנק שמן וגוף רזה... ( ואני מבקשת ממך שלא תבלבל בין שתי הבקשות כפי שעשית בשנה שעברה) ".

רציתי להגיד לה לאותה המבקשת תהיה אשר מי שתהיה- ומה עם להיות מלאה? המרוץ לחשבון בנק שמן וגוף רזה הוא לעולם לא נגמר, תרבות המערב מבנה את הרזון בכלל ( ואת הגוף הנשי בפרט) כגוף שלעולם אינו רזה מספיק.. ואת חשבון הבנק כחשבון שלעולם אינו שמן מספיק. המינוס בראשון הוא פלוס ובשני הוא מינוס, ולהיפך הפלוס בראשון הוא מינוס ובשני הוא פלוס..

 

שנה מלאה תהיה שנה שבה נוכל לחשוב, לדון, לנהל דיאלוג חיצוני ופנימי, שנה שבה לא יהיה רק קול אחד, דיקטטורי כזה שמרוקן, שנה שבה נצליח לראות את החצי המלא ולא להתבאס ממנו "פעמים", על החצי הקיים "המלא" ועל זה שעדיין לא קיים.. ואולי גם לא צריך שיהיה.

 

שנה טובה ומלאה. ולמעוניינות להצטרף לסדנא " הקשבה לגוף והזנת הלב הרעב" אפשר לכתוב לי מייל sigalfl@netvision.net.il