על הדימיון בין הדולפינים ובינינו כבר דברו מזמן... גם לדולפינים החביבים יש צורה של סוכרת, אלא שבניגוד לנו, להם יש את האופציה להפעיל או לכבות את המצב הסוכרתי בהתאם לנחיצותו.   הבנת הביולוגיה שלהם פותחת דלת מעניינת חדשה בחקר הסוכרת גם בבני אדם ואולי פתרון מזוית שלא חשבנו עליה קודם. יחד עם זה החוקרים אינם רוצים לעשות ניסויים על דולפינים חיים ובמקום זה הם החליטו לבחון את ה- DNA ואת בדיקות הדם שנלקחו כבר מדולפינים בשבי.   נראה שאצל הדולפינים מופיעה הסוכרת כדרך שימושית להתמודד עם חוסר מזון ועם הצורך במספיק אנרגיה למוח עד לארוחה שתגיע.   כשלדולפינים אין מזון והם צמים, הם יכולים לגרום לעצמם להיות עמידים לאינסולין, כך נשאר הגלוקוז בכלי הדם והמוח יכול לנצל את הגלוקוז שהצטבר בדם. כשמגיע מזון, הדולפין מבטל את עמידות האינסולין ואז יכולים גם תאי הגוף שלו להשתמש בסוכר שבדם.  החוקרים מסן דייגו מציעים שאולי גם אנחנו פיתחנו את הסוכרת כדי להתמודד עם מצבי רעב, אלא שאנחנו איבדנו במשך אלפי השנים את ה"מתג" להפעיל ולכבות את המצב הסוכרתי.   לי אישית זאת תאוריה מאד מתאימה שכן גם השמנה היא בעיני מעבר למצב של "חסכון" באנרגיה, והקשר בין השמנה וסוכרת יכול לתמוך בתפיסה שגם הסוכרת היא מצב של חסכון אנרגטי.