ציטוט: ד"ר דינה ראלט "to bant וככה לא להשמין" מה מתאים יותר מהחגים להיזכר שההמלצה האחרונה בתזונה בריאה היא להמעיט בפחמימות "ריקות" ולא לפחד מיותר שומנים (בפסח, להמעיט במצות ולהנות מאגוזים)? ומה מתאים יותר לחברי כמוני מהסיפור על מי שחיפש וניסה ומצא דרך להבריא וגם היה לו צורך בלתי נדלה לספר לכולם... אמנם נדמה לנו שהגל החדש של עידוד דיאטה דלת פחמימות ויותר שומנים, הגיע רק לאחרונה, אבל האמת שאם מתבוננים בהיסטוריה רואים שהנגר האנגלי הידוע ויליאם בנטינג במאה ה- 19 כתב על זה בספר הדיאטה המהפכני הראשון. מעניין ששמו היה בין שלושת השמות הבודדים שהפכו גם לפעלים בשפה האנגלית, וכך בדומה לשמות של Captain Boycott "להחרים" ושל Louis Pasteur "לפסטר"... השם של William Banting הוליד את הפועל: to bant שזה לרדת במשקל ע"פ גישתו. זה קרה ב- 1863 עם הספרון הקטן Letter on Corpulence Addressed to the Public שנכתב כאמור לא על ידי רופא אלא על ידי הנגר/קברן ויליאם בנטינג. הוא הפך במשך השנים לאחד מהספרים המפורסמים על השמנה והיה אמור לשנות את פני התזונה שלנו. בנטינג היה מאד מקובל בחברה באנגליה, עשיר ומפורסם אבל היה זה ספרו שהפיץ את שמו עד ימינו. בני משפחתו של בנטינג לא היו שמנים, אבל דווקא הוא התחיל להשמין כשהגיע לשנות ה- 30 של חייו. מיודעו, רופא ידוע המליץ לו להגביר את הפעילות הגופנית שלו והוא אכן התחיל לחתור בנהר ליד ביתו כל יום שעתיים, אלא שזה בעיקר הגביר את תאבונו והוא אף השמין קלות. אז הציעו לו להפחית באוכל וזה גרם לו לחלות בנפיחויות ובדלקות עד שאפילו אושפז בבית חולים. במהלך השנים הוא ניסה: שחייה, הליכה, רכיבה על סוסים, להיות על שפת ים. הוא ניסה דיאטות דלות קלוריות ודיאטות רעב, הוא שתה כל מיני שיקויים והשתתף במרחצאות טורקיים במשך שנה...אבל כל מה שקרה היה שהוא הלך ונחלש וכמעט לא רזה. רופא ידוע באותה עת ניסה לשכנע אותו שלהשמין זה טבעי והיות ובנטינג נכשל בהרזיה בכל דרך שניסה הוא ויתר על העניין והיה שמן. בגיל 65 הוא שקל יותר מ- 90 ק"ג למרות שהיה לא גבוה (פחות מ- 1.7מ') והוא מתאר בספרו שהוא לא יכול היה להתכופף לשרוך את נעליו, סבל מכאבי מיפרקים והיה מתנשף בכבדות כשעלה במדרגות. היו לו עוד כל מיני מכאובים כמו בקע בטבור ובנוסף גם שמיעתו נחלשה וגם ראייתו. במקרה (?), בהתייעצותו עם ד"ר הרווי, מומחה אף אוזן גרון על שמיעתו, סיפר לו המומחה על כנס גדול בפריז בו הרצה הפיזיולוג Claude Bernard על תאוריה חדשה על תפקידו של הכבד במטבוליזם הסוכרים בגוף ועל סוכרת. ד"ר הרווי שער שהפגיעה בשמיעתו של בנטינג קשורה בהשמנה והציע לו לנסות תזונה חדשה שכללה וויתור על עיקר מרכיבי תזונתו אז שהיו: לחם, חמאה, חלב, סוכר, בירה ותפוחי אדמה. מזכיר לכם משהוא? הוא כן הציע לו לאכול ירקות ופירות, בשר ודגים וגם יין, בלי להיות מודאג מרמת השומנים. תוך שנה רזה בנטינג יפה והגיע למשקל של- 70 ק"ג, שמע טוב והרגיש טוב יותר מכל מה שהרגיש ב- 20 שנה הקודמות. אם זה היה קורה בימינו היה בנטינג בטח פותח בלוג לשתף את כולם במימצאים החדשים שכל כך הייטיבו עם חייו...  ואתם כמובן מוזמנים לקרוא את המהדורה הרביעית של הספרון של בנטינג. התזונה החדשה היתה נוחה ובנטינג הרגיש כל כך טוב וכל כך אסיר תודה שהוא תרם בנוסף לתשלום לד"ר הרווי גם לבתי החולים שד"ר הרווי עבד איתם.  ויותר מזה, הוא החליט לייסד עוד מוסד רפואי Middlesex County Convalescent Hospital לטפל בבני מעמד הפועלים שלא יכולים להרשות לעצמם תשלומי רפואה יקרים. ולא רק שהוא המשיך לתרום הוא גם כתב את הספרון הידוע Letter on Corpulence Addressed to the Public, שכאמור נחשב לספר ההשמנה הראשון. בנטינג היה באמת נדיב, עבור שתי המהדורות הראשונות של ספרו (2500 עותקים) הוא לא גבה תשלום כדי שלא יחשדו שהוא כתב את הספר כדי להרוויח כסף. הספרון שהיה כה שונה ממדיניות הדיאטה המקובלת ספג קיטונות של התנגדויות מהרופאים, אי אפשר היה להתכחש להרזיה המלווה את התזונה הזאת אבל במיגזר הרפואי לא אהבו שכתב את הספר נגר הדיוט. גם ברופא, ד"ר הרווי שעזר לבנטינג ניסו לפגוע שכן הוא לא יכול היה להסביר מדעית את הרקע להצלחת התזונה הזאת ולא יכלו לסלוח לו על תמיכתו בבנטינג ההדיוט. אבל הציבור התפעל ורבים ניסו את התזונה המוצעת ועם ההצלחות והריפוי גם המיגזר הרפואי לא יכול היה להמשיך להתכחש והצעות נוספו במשך הזמן להסביר את התוצאות. בנטינג נשאר במשקל נורמלי ונשאר בריא עד מותו כשהיה בן 81 שנים. התנהלות המקרה שלו מזכירה לי גם את האינטרנט, בו כללי ההיררכיה מתגמשים ולא רק הרופאים מקדמים את בריאותנו...הוא בודאי יכול לשמש כאב רוחני ל"כמוני"...עוד נתונים היסטוריים וגם איך הוכיחו מאוחר יותר את נכונות הגישה להרזיה.  רוצים to bant בפסח הזה? המסקנה מסיפורו של וויליאם בנטינג היא שכדאי מאד להשקיע בחיפוש תשובה לבריאותנו וגם לנסות מיגוון הצעות שיגיעו לאוזננו. חשוב  גם לזכור שלא בהכרח מה שמתאים לאחר מתאים גם לנו. ראו למשל שהוא כפי הנראה היה אדם מאד שרירי ופעיל ותוספת פעילות גופנית שעוזרת כל כך לרבים אחרים, לא שיפרה את בריאותו. גם ההמלצה שלו להרבות  בחלבון מתאימה יותר למאה ה- 19 שהבשר היה טבעי יותר, ומתאימה יותר לגברים שריריים ובטח פחות לנשים שמתאים להן יותר ירקות ופירות. בכל מקרה ומתאים לכולנו להפחית דרמטית פחמימות רייקות כמו לחם ובטח סוכר...