אז איך מתחילים?

 

הגיוני שאתחיל מתחילת הסיפור אבל בעצם אולי כדאי הפעם להתחיל מהסוף. מההלם ומנסיון הקבלה לאחר מכן.

 

הייתי אמורה לצאת מהבסיס, לנסוע לב"ש לחר"פ, לעבור את הועדה הרפואית ולחזור לבסיס לסגור שבת. יצאתי ב-5 בבוקר... עוד הייתי עייפה ולא קלטתי את מה שעמד ליפול עליי. הסתכלתי על עצמי במראה  על מדי א', נעליים מצוחצחות, כומתה שחורה, רקע אדום ואמרתי לעצמי שאני מוכנה ויצאתי לדרך.

 

ישבתי מול הרופאה האזרחית בועדה, על מי אני עובדת? בקושי הספקתי להתיישב והיא כבר קראה אליי "הבנתי מה הבעיה" וכשהתיישבתי היא אמרה לי "טוב, נעשה את זה קצר. אני מורידה לך פרופיל ל-24 זמני לחצי שנה ומכיוון שזה נכנס לך לשנת השירות השנייה את משתחררת כבר עכשיו. בעוד 48 את צריכה להתייצב בבקו"ם  ולהשתחרר.

 

וזה הרגע להסביר את הבעיה שלי: יש לי עיוות של העצמות ברגל, משהו שאובחן בגיל 11 ומאז אני מתמודדת איתו. היום אני כבר בת 20  וכמעט שנה מאז השחרור מהצבא. הודעתי כמובן לצה"ל על הבעיה שלי ואמרו "לא משנה, את בסדר עכשיו" וגייסו אותי על אף שאמרתי שזה יכול שוב להופיע- וזה הופיע ואחרי שלושה חודשים בלי כל הכנה נזרקתי לאזרחות.

 

 

ועניין האזרחות שהוא תחילתו של המצב שלי היום- בפוסט הבא.

שבת שלום לכולם,

יפעת8