התמודדות עם מחלת כליות כרונית (או - כל מה שלא סיפרו לנו על הדרכים האלטרנטיביות לרפואה הקונבנציונלית ולא העזנו לשאול) יולי 2013   מוקדש לאשתי     לא אשכח את היום בו ישבתי לפני מנהלת סניף הבנק. זה היה לפני כשנה. היא אמנם דיברה ברכות אך דבריה היו ישירים. "אתה נמצא כבר זמן רב במשיכת יתר. למרות כל האזהרות שקבלת מאיתנו, לא הסדרת את החשבון וכעת אתה נמצא ברמה כזאת שלא ניתן לתת לך יותר אשראי. לכן אני חייבת לבטל לך את כרטיס האשראי ולחסום לך את החשבון. לא תוכל למשוך יותר כספים,לא במזומן ולא באשראיי". אתם בטח יכולים לדמיין לעצמכם את ההרגשה ברגע שכזה.   טוב, אז זה לא היה בדיוק ככה. לא הייתי בבנק ולא ישבה מולי מנהלת סניף הבנק. המקום בו ישבתי היה מחלקה נפרולוגית של אחד מבתי החולים במרכז הארץ, ומולי ישבה ד"ר פ' הרופאה הנפרולוגית אליה הופניתי. והיא לא הסתכלה בתדפיס חשבון הבנק אלא בחנה את תוצאות בדיקות הדם שלי. היא אכן דברה ברכות אך דבריה היו חדים וברורים. אתה סובל מכשל כלייתי כרוני (CKD). מצב הכליות שלך הוא כזה שבקרוב תזדקק להתחיל בטיפול בדיאליזה. ואז היא התחילה להסביר לי את סוגי הדיאליזה האפשריים: המודיאליזה - שבה אחובר למכונה בבית חולים מספר ימים בשבוע; דיאליזה פריטוניאלית - שאותה אוכל לעבור בביתי כל יום בזמן השינה. זאת נבלה וזאת טריפה. לאחר הסבר מפורט שבו הבנתי שבמצבי דיאליזה פריטוניאלית עשויה להיות ככל הנראה הרע במיעוטו, קבלתי חומר למחשבה והפניה לתיאום עם כירורג להתקנת קטטר שאותו יש להתקין מספר חודשים בטרם התחלת הדיאליזה. הבנתי שזהו, נגמרו החיים הטובים. נגמר האשראי. השאלה הבאה הייתה מתבקשת - תוך כמה זמן אצטרך להתחיל בדיאליזה וקבלתי את התשובה המצמררת - עד כשנה, אבל כדאי שאת ההכנה תעשה בחודשים הקרובים.   הטלפון הראשון שעשיתי לאחר שיצאתי מהמחלקה היה לאשתי. באותה שנה חגגנו, תרתי משמע, 30 שנות נישואים מאושרים. התגובה הראשונה שלה הייתה כשעדכנתי אותה - אל תדאג - אני אתרום לך כליה. לאחר מכן התקשרתי לאחותי שצעירה ממני בכ-3 שנים, ולאחי הצעיר ממני בכ-12 שנים. ספרתי להם את הבשורה. תגובתם המיידית הייתה דומה לזאת של אשתי - אנחנו נתרום לך כליה. חשתי שדמעות של התרגשות חונקות את גרוני בעקבות התגובה הספונטנית שלהם. לרגע השליתי את עצמי - טוב זה לא נורא, ימצא כבר איזהשהוא סידור. לא אצטרך להתרוצץ לחפש תורמים אלמונים באיזה ארץ נידחת כמו הסיפורים מעוררי החלחלה שמתפרסמים מפעם לפעם. אצטרך לעבור ניתוח לא נורא מסובך ואחר כך הכל יהיה בסדר. לא לדאוג. לקחתי נשימה ארוכה, ואז ירדה עלי כמו מכת פטיש ההכרה -  זה לא רק שאני אצטרך לעבור ניתוח, עם זה אני יכול עוד להסכין. אך העובדה שאחד מהאנשים הקרובים לי יעבור גם הוא ניתוח לא פשוט, ויוותר מרצונו על איבר מבשרו - המחשבה על כך הייתה לי קשה מנשוא. חדרה גם להכרתי ההבנה כי ברגע האמת, אישתי אפילו לא תשאיר את הדבר נתון לבחירתי וגם אם לא ארצה בכך היא תחייב אותי לקבל את התרומה ממנה. ידעתי שרק אני אחראי למצב שאליו הגעתי, ולגרור אחד מבני משפחתי למצב בו בריאותו תפגע במידה זו או אחרת, וזאת כתוצאה מדבר שאני, במו ידי אחראי בלעדי לו, יהיה נטל שקשה לשאת אותו.   כמה מילים על עצמי. יליד 1959, בן 54. עובד בתפקיד ניהולי בכיר בחברת סטארטאפ מהמובילות בתחומה.למרות מחלות הרקע הכרוניות שמהן סבלתי במשך תקופה ארוכה - השמנת יתר, סכרת סוג 2 ויתר לחץ דם, לא שתתי את לבי לסימני האתראה. ניהלתי אורח חיים טיפוסי של איש הייטק  - שעות עבודה רבות מול המחשב, ארוחת צהריים "הייטקיסטית" של רמת החייל, פיצות אל שעות הלילה הקטנות ופעילות גופנית מועטה. היה לי ברור עתה שכל זה יצטרך להשתנות אבל הבנתי שזה גם עשוי להיות מאוחר מידי.   מקריאה באינטרנט, למשל באתר של הכללית ובאתרים נוספים הבנתי שהדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות כעת הוא לנסות ולהשהות את הצורך בדיאליזה ע"י תזונה המתאימה לחולי כשל כלייתי כרוני. אשתי ואני נפגשנו עם פרופ ג', מנהל המחלקה הנפרולוגית באחד מבתי החולים המובילים במרכז הארץ. ממנו שמענו כי הכליה היא כמו סוללה (לא נטענת …) שמותקנת בגוף עם הלידה, ומתרוקנת עם השנים. כפי שסוללה לא ניתנת לטעינה מחדש, כך גם לא ניתן לשפר את תפקוד הכליה - לכל היותר לדחות את תחילת הדיאליזה בסיוע דיאטה קפדנית המותאמת לחולי כשל כלייתי. הייתה בפיו גם המלצה חמה לשקול תרומת כליה מאשתי או קרוב משפחה אחר.   פניתי לנ' שהיא דיאטנית נפרולוגית מובילה בתחומה, שאליה הגעתי לאחר חיפוש באתרים שונים העוסקים בתחום. אשתי ואני נפגשנו עמה לשיחה ארוכה בה היא ספקה לי תפריט מדוקדק. העקרונות ידועים וברורים ומפורטים במקומות רבים. בעיקר מוגבלים חולים במצבי בצריכת חלבון (עד כ 60 גר ליום), והגבלה על צריכת מזונות עתירי אשלגן וזרחן. הבעיה שהגבלות אלו סוגרות רשימה ארוכה של מוצרים ובכללם רוב הירקות והפירות, דגים ומוצרים אחרים שהתרגלתי לחשוב עליהם כ"בריאים". כולם מחוץ לתחום. מתבקש גם טיפול מיוחד בירקות כמו השרייתם במים מספר שעות כדי להפחיתן את כמות האשלגן.   ניתן לנחש שלא הייתה זאת הדיאטה הראשונה בחיי. בפגישתי עם נ', בחודש יוני 2012, שקלתי 115 ק"ג (173 סמ). בעבר שקלתי אף יותר. עברתי דיאטות שונות והורדתי ועליתי בחזרה. "מחר אחזור לדיאטה" הייתה מנטרה מקובלת. שקלתי בשנים האחרונות אפילו ניתוח לקיצור קיבה, אך משהו מנע ממני לעשות זאת. הפעם היה לי ברור - אם אני לא לוקח את עצמי בידיים, את המחיר, תרתי משמע, ישלמו קודם כל האנשים הקרובים לי ביותר. לא יכולתי לתת לזה לקרות.   אשתי שמשה ומשמשת עזר חשוב כנגדי בהכנה יומיומית של המזונות המתאימים ובהקפדה על הכמויות ועל דרכי ההכנה. במסגרת ההגבלות שמטילה הדיאטה ניסינו למצוא דרכים יצירתיות להכין את המנות בצורה שתהיה טעימה ומעוררת תיאבון, ומספר מנות אף הפכו להיות אהובות על בני הבית האחרים.   שיתפתי גם את עמיתי לעבודה במצבי. הפסקתי לצאת איתם לארוחות הצהריים הדשנות שבקרבת מקום העבודה ובמקום זה אכלתי רק את האוכל שהבאתי מהבית.   במקביל, הבנתי שחיי הולכים להשתנות מהקצה אל הקצה. סיכמתי עם אשתי שאנחנו יוצאים לטיול שהוא כנראה "ההזדמנות אחרונה" לטייל כמו שצריך. מבחינת ההרגשה האישית, חשתי בטוב, וזאת אולי ה"צרה". מחלה כרונית עשויה לקנן בגוף זמן רב, אך עובדה זאת עשויה שלא לבוא לידי ביטוי במשוב מיידי, בהרגשה רעה מיד לאחר שאכלת מאכל זה או אחר. אין "עונש" מיידי על כך שהתזונה מדרדרת את מצבך הבריאותי. אתה חי בתחושה שלא חייבים להפסיק היום, אפשר גם מחר - והמחר הזה נמשך שנים, עד שמאוחר מידי.   לאחר שקבלתי את אישורה של הרופאה, יחד עם אשתי וזוג חברים נוסף התחלנו בתכנון המסע ה"אחרון" לאלסקה. במקביל, חברים יעצו לי לשקול להתיעץ עם מטפלים בשיטות אלטרנטיביות. הנטייה הראשונה שלי הייתה להגיד לעצמי, כמו שמעון פרס - בשביל מה אני צריך את זה. סמכתי על הרופאים ששוחחתי איתם שאם היה משהו נוסף לעשות מעבר לדיאטה הרי הם כבר היו אומרים לי. גם באתרים ופורומים שבהם ביקרתי לא מצאתי איזה שהן אינדיקציות שאולי כדאי לבדוק כוונים נוספים. בהכרה שלי היה שרפואה אלטרנטיבית - ובאותו זמן לא ממש ידעתי להבחין בין הדיסציפלינות השונות שבתוכה - זה לא משהו ממש "מדעי". ואם זה לא מדעי אז זה גם בטח לא רציני.   אם "שרדתם" עד כאן, אוכל עכשיו להבהיר את מטרת הפוסט הזה. אני מניח שהרבה אנשים נמצאים במצבי. אני רואה אותם בתורים במחלקה הנפרולוגית, אני פוגש אותם בפורומים השונים. אני חושש שאילמלא מספר צירופי גורל הייתי ממשיך בדרך ה"קונבנציונלית" שהותוותה לי ולאחרים בלי אפילו לשקול דרכים נוספות שקיימות. על הדרך שעברתי עד כה, ואשר בה אני ממשיך גם היום, ועל המסלולים הנוספים שנגלו לעיני בדרך, רציתי לשתף ולחלוק עם אחרים שנמצאים במצב דומה לשלי.   אציין אולי כמה פרטים שיצביעו על השינוי במצבי הקליני. לפני כשנה, בפגישה הראשונה עם דר פ' הנפרולוגית, רמת הקריאטינין (מדד המשמש למדידת התפקוד של הכליה) הייתה 3.73, אוריאה 173 אשלגן 5.4. כמו כן ערכי ספירת דם הצביעו על אנמיה (RBC 3.24, HB 10, HCT 30) שהינה צפויה במקרה זה. ערכי הסוכר היו מאוזנים (על כך כבר השגחתי) וקבלתי כ 5 תרופות שונות לטיפול ביל"ד. ביולי 2012 הראו הבדיקות קריאטינין 4.09, אוראה 157. בספטמבר 2012 קריאטינין 4.21 אוראה 172. אם המגמה הייתה ממשיכה הייתי נאלץ להתחיל בדיאליזה או בהכנות להשתלה בהקדם.   היום אני יכול להסתכל בסיפוק על הדרך שעברתי מאז. בדיקות הדם האחרונות שנערכו במאי 2013 הראו קריאטינין 2.73 ואוראה 92 והם היוו שלב נוסף בשיפור שאותו חוויתי ועליו ארחיב בהמשך. (עדכון מיולי 2013 - קריאטינין 2.54 ואוראה 83). עד כדי כך ניכר השיפור שאת הפגישה האחרונה עמי סיכמה דר. פ' במילים:"בשלב זה איננו מדברים על דיאליזה" ובקשה לראות אותי רק בעוד כ-3 חדשים.   ועכשיו, לאחר שסיפקתי את המוטיבציה מדוע כדאי לקרוא את ההמשך, אחזור ברשותכם ליולי 2012 ולתהליך שעברתי מאז. מספר חדשים קודם לכן חזרתי מביקור בסין. במהלך הסיורים נלקחנו למרפאה סינית בה קבלנו הרצאה קצרה על הרפואה הסינית. הוצע לנו לאבחן את מצבנו הרפואי ע"י רופאים סיניים שיוכלו גם להציע לנו טיפול מתאים. ראיתי בכך באופן טבעי "מלכודת תיירים" ונמנעתי מהיעוץ. אולם בכל זאת הדהדה במחשבתי אחת האמירות של המרצה על החשיבות הרבה שהרפואה הסינית מייחסת לכליות.   במקביל לכך שהתחלתי בדיאטה המוקפדת בהנחיית הדיאטנית נ' החלטתי לפנות לידידי ח' ולהתייעץ עימו. את ח' אני מכיר כבר שנים רבות מעבודה משותפת בהייטק. לפני כ-6 שנים החליט ח' לעזוב משרה יוקרתית בתחום ולהשקיע את עצמו בתחום חדש. ח' פנה ללימודי רפואה סינית. שמרנו על קשר קבוע והקפדנו להפגש כל מספר חדשים, אך האמת הייתה שלא ידעתי רבות על מה שלמד. כמו שכבר סיפרתי, כל התחום של טיפולים אלטרנטיבים נתפס בעיני כמשהו "לא מדעי" ולכן גם התייחסתי לכך כמעין גחמה של ח' ותו לאו. אולם כתוצאה מעצות חברי ואולי גם כתוצאה מההרצאה שניתנה במרפאה בסין החלטתי לפנות ולהתייעץ עמו.   נפגשנו סמוך לנסיעה המתוכננת לאלסקה. ח' שמע בקשב רב את מה שסיפרתי לו ואמר לי שהוא חושב שלרפואה הסינית יש מה להציע לי. אמרתי לו שמטרתי הראשונית היא למנוע ולעכב את ההזדקקות לדיאליזה, וגם אם מדובר במספר חדשים הרי זה מבורך. ח' היה מאד זהיר והסביר לי שהוא נמצא בסיום הלימודים שלו והוא כבר החל מטפל הלכה למעשה. הוא אמר לי שאין לו נסיון בטיפול במישהו במצבי, ואם זאת הוא מוכן לקחת את האתגר עליו או להמליץ לי על אחרים בתחום שהוא מכיר. היה לי ברור שלמרות שח' טרם הוסמך רשמית, כל עולמו סבב מסביב לרפואה הסינית, בה השקיע הרבה מעל ומעבר להכשרה הרגילה שמקבל סטודנט טיפוסי בתחום. הוא מחזיק ברשותו ספריה מרשימה של ספרות רפואית מערבית וסינית וסמכתי עליו שיתן לי את היעוץ המקצועי והמהימן ביותר שהוא יכול לספק.   מיד כשחזרנו מאלסקה נפגשנו לפגישה ראשונית. ח', שהשקיע את מיטב מרצו ובילה את התקופה בלימוד אינטנסיבי של התחום, היה כבר מוכן עם אסטרטגיה טיפולית מפורטת. לאחר תשאול ממושך, הסביר לי ח' את מפת הדרכים שתכנן עבורי. לדבריו, הטיפול המוצע לא אמור לסתור או להחליף את הנחיות הרופאה והדיאטנית הנפרולוגיות אלא להשלים אותו. סיכמנו על 3 פגישות שבועיות שבמהלכן ח' טיפל בי בדיקור וכן רשם לי צמחים סיניים שהיה עלי ליטול בקביעות. ח' ראה בבדיקות הדם התקופתיות  אבן דרך שבה נוכל לעקוב אחר התקדמות הטיפול. מעבר לכך שהתמזל מזלי וח' התיחס אלי קודם כל כחבר, הוא פרש בפני תמונת מצב מלאה ומפורטת של מגוון האפשרויות שעומד בפני, אם בסיועו, ואם ע"י פניה לאחרים בתחום.   במקביל, וכאמור בסיועה המסור של אשתי, המשכתי בהקפדה בתזונה לפי הנחיותיה של נ'. הפעם, עם "חרב על הצוואר" היה לי קל יותר מתקופות אחרות בעבר להתמיד ולשמור. התחלתי לראות ברכה בעמלי.הקילוגרמים התחילו לנשול (היום, כשנה אחרי, השלתי כ-33 קג ממשקלי דאז). התחלתי גם להקפיד על הליכות תכופות וממושכות והרגשתי איך הכושר הגופני שהיה ברצפה משתפר בהתמדה.   התחלתי לראות תוצאות. באוקטובר 2012 הקריאטינין ירד ל 3.38. אוראה 152. ניכר גם שיפור באנמיה. אשלגן 4.9 וזרחן 4.5. התוצאות החיוביות עודדו אותי להמשיך בכוון שבחרתי. המשכתי בדיאטה הקפדנית ע"פ הנחיותיה של נ' והמשכתי להוריד במשקל 3-4 ק"ג בחודש.   בביקור הבא אצל דר פ' הרופאה הנפרולוגית סיפרתי לה על הטיפול הסיני. שאלתי אותה אם היא מכירה התנסות של אנשים ששילבו טיפול סיני ותשובתה הייתה שלילית. היא נשמעה זהירה (וכמובן גם אני. למרות שהייתי מאד מרוצה מהתוצאה הייתי זהיר בציפיותי מהטיפול). המשכתי בהתמדה בפגישות עם ח'.בתחילה 3 פעמים בשבוע, ובהמשך פעמיים. לאחר יום העבודה הייתי מגיע אליו לטיפול ששילב דיקור ומתן צמחים סיניים. המשכתי במקביל בדיאטה ע"פ הנחיותיה של נ'.   בינואר 2013 הראו הבדיקות שיפור נוסף. קריאטינין 3.12, אוראה 137, אשלגן 4.3 וזרחן 4.6. דר פ' נשמעה מעודדת אולם עדיין זהירה.   בפברואר 2013 היתה אכזבה מסוימת. הקריאטינין עלה ל 3.30, אוראה 137. עם זאת חל שיפור נוסף באנמיה. לדברי ח' הוא נתן דגש לטיפול באנמיה, ועתה יש צורך להדגיש שוב את תפקודי הכליה. יחד עם זאת ח' לא היה שבע רצון מקצב השיפור באנמיה. לדבריו, נדרש שינוי תזונתי כדי להשפיע על מצב האנמיה. הוא הציע שאפנה אל הדיאטנית ואתיעץ עמה לגבי כך.   בטרם הספקתי להפגש עם נ' הדיאטנית,  אירע מפנה טראומטי למדי. נ', התקשרה אלי וספרה לי שקבלה בשורת איוב על מחלה קשה שלקתה בה. היא לא תוכל להמשיך לטפל בי בשלב זה. בצער רב נפרדנו. נ' נתנה לי את הדחיפה הראשונית לתהליך ולשינוי שעברתי. היא הייתה קשובה לכל שאלה ובקשה, ועצותיה הקלו על אשתי ועלי בהתמודדות המורכבת עם שינויי התזונה שהתבקשו. אני מאחל לה החלמה מהירה מקרב ליבי.   ח', שבמהלך פגישותינו המרובות הקפיד שלא לסתור את הטיפול הרפואי ההקונבציונלי, ציין עם זאת שהרפואה הסינית רואה את נושא התזונה בצורה שונה מהרפואה הקונבנציונלית, ובשלב כלשהו, אם ארצה, יוכל להציע לי תזונה המבוססת על רפואה זאת. הבשורה של נ' הייתה לכן זרז למחשבה שהתגבשה בתוכי לשים את מבטחי בח' ולבקש ממנו הנחיות לתזונה ברוח הרפואה הסינית.   בתחילה המליץ לי ח' לפנות לד"ר ר' שהינו מומחה בעל שם לרפואה סינית ולתזונה טבעונית ושח' מעריך אותו כבר סמכא בתחום התזונה. אשתי ואני נפגשנו יום אחד עם ד"ר ר' בביתו שבאחד הישובים בצפון. הפגישה לא היתה לרוחנו. מעבר לעלות הפגישה הגבוהה לעין שיעור מהסכום ששלמתי לח' (ועל הצדדים הכלכליים של הטיפול ארחיב בהמשך) ההנחיות שקבלנו מד"ר ר' היו כלליות, ולא שונות ממה שכבר ראיתי בהרצאות שנתן ביוטיוב, וחלקן פשוט לא הסתדרו עם ההרגשה האינטואיטבית שלי לגבי מה רצוי וממה להמנע במצבי. ואולם ה"קש" היה כשניסה להטיל דופי בח' ובמיומנות, בלי שהוא מכיר אותו. "איך אפשר להשוות בין מישהו שיש לו כבר 20 שנות ניסיון בתחום למישהו שעוד לא סיים את לימודיו" אמר. בסיום הוא "תקע" לי ספר שפרסם בתחום "אתה משלם חצי מהמחיר בחנות" וקבע לי תור לשבוע שלאחר מכן. לאחר התיעצות עם אשתי החלטתי לוותר על שירותיו ולשים את מבטחי בח'.   התחלנו בסדרה של מספר פגישות עם ח' בהם הוא פרש בפני ובפני אשתי באריכות את משנתו. ח' דיבר על החשיבות שמיחסת הרפואה הסינית לתזונה. הוא היפנה אותי לספרו של קולין קמפבל מחקר סין   (וכן בויקיפדיה) הבוחן מחקרית את הקשר בין צריכת מוצרים מהחי (בשר, חלב, ביצים) לבין מחלות סרטן, השמנת יתר, סוכרת ועוד מיני מרעין בישין. כמו כן הפנה אותי לספר מדריך מזונות חומציים ובסיסיים (עוד בנושא ראו כאן ובויקיפדיה). הספר ממליץ לשאוף לשיפור מאזן הבסיסיות של הדם בגוף ע"י המנעות ממזונות יוצרי חומציות כדוגמת בשר וחלב) ולהעדיף מוצרים יוצרי בסיסיות (רוב הפירות והירקות למשל). הספר מכיל טבלאות מפורטות של כל סוגי המאכלים ותרומתם לחומציות ובסיסיות הדם. הנדבך השלישי בעקרונות התזונה הוא הפחתה בכמות החלבונים. (ח' הפנה אותי להרצאה מאירת העיניים האמת על חלבונים - ד"ר עדיאל תל-אורן).   יחד עם ח' בנינו עקרונות תזונתיים (במודע אני לא מכנה זאת דיאטה) המבוססים על עקרונות הרפואה הטבעית ובבסיסם עומדים הדברים הבאים:   התבססות על עלים ירוקים וטריים, ופירות, קטניות, דגנים, אגוזים וכד' ועם זאת מתינות במוצרים עתירי חלבונים כגון אגוזים וקטניות המנעות מוחלטת ממוצרי חלב, בשר, ביצים דגים המנעות משימוש במלח ומזונות "מעובדים" המנעות מטופו וסויה. אמנם טופו וסויה הם אבן נדבך בתזונה טבעונית בד"כ אך הם מסווגים כמזונות יוצרי חומציות ולכן אני נמנע מהם המנעות מממתיקים מבוססי סוכר וגם עם תחליפיו (אספרטים, סוכרזית וכד'). במקומם עברתי להשתמש בסטיביה ולהמנע ממשקאות "דיאט". העדפת מוצרים יוצרי בסיס כדוגמת כוסמת, זרעי פשתן, אבטיח, וכד' אכילת מוצרים מזיני דם לצורך התמודדות עם האנמיה כדוגמת פירות יער, דובדבנים (בעונה) קטניות מונבטות, חמוציות, דובדבנים מיובשים וכד' פריסת האוכל על ארוחות רבות ביום. המנעות מארוחה בשעות הערב יצירתיות בהכנת האוכל ע"מ שהמנה תהיה מפתה לאכול אותה   השינוי העיקרי מהתפריט ה"קונונציונלי" היה בעיקר בתחום הפירות והירקות. בניגוד לגישה המקובלת של הגבלה על כמויות הירקות והפירות, וזאת כדי לאזן את רמות האשלגן והזרחן, הגישה שבה הדריך אותנו ח' מערבת בין עקרונות הרפואה הסינית והתזונה הטבעית והינה  "ליברלית" יותר בנושא.  גישה זאת אינה רואה בהורדת האשלגן והזרחן מטרה בפני עצמה. ע"פ גישה זאת, יש להחזיר לגוף הרגלי צריכה קבועה של מזונות שיוצרים תשתית בריאה ומאוזנת, עם הדגשים ספציפיים למצבי חוסר האיזון בגוף, ותוך הימנעות מתזונה המערערת איזון. מתן דגש שווה ערך לא רק על סוגי המזון וכמויותיהם אלא גם על צורת ההכנה והצריכה של המזון. כל זאת תוך הבנה והטמעה כי באכילה של מזון בריא בצורה לא בריאה הגוף אינו מפיק את הערכים התזונתיים בצורה המרבית.   עלי להדגיש כי המעבר לתזונה הטבעית החל רק לפני כשלושה חדשים, וזהו זמן קצר מכדי לבחון את השפעתו. תוצאות בדיקות הדם הראשונות שערכתי כחודש לאחר השינוי התזונתי, במאי 2013,  הראו תוצאות חיוביות, אולם כאמור מוקדם מידי להסיק מסקנות מהן, והדברים יצטרכו להבחן לאורך תקופת זמן ארוכה יותר (מבטיח לעדכן את המעוניינים). בצד עלייה מסוימת ברמת האשלגן (ועם זאת בתחום הנורמה) הייתה ירידה חדה באוראה - 92!.   ח' הינחה אותי להימנע בעיקר מירקות ופירות עתירי אשלגן כדוגמת: ירקות - סלק, עלי סלק, נבטים סיניים, פטריות, קלרבי, עלי תרד, דלעת, שומר, בטטה עם קליפה, תפו"א, ארטישוק פירות - גויאבה, תאנים יבשות, אפרסמון, מיץ רימונים ורימונים, צימוקים, נקטרינה, משמש, ערמונים, פפאיה, מלון, תמרים, אצות יבשות   (עדכון - בבדיקת הדם שנערכה ביולי 2013 אשלגן עמד על ערך של 4! - בתחום הנמוך של הסקלה).   המעבר לתזונה המבוססת על תפריט טבעי היה קל משחשבתי. תקופת "ההכשרה" שבה התמדתי בדיאטה הקונבנציונלית לבעלי כשל כלייתי שימשה ככל הנראה ה"עז" ,כמו בבדיחה המפורסמת. דיאטה זאת מכילה הגבלות רבות, ולכן מורכבת יותר ל"תחזוקה" שוטפת. לטעמי, היצמדות לעקרונות שתיארתי לעיל הינה קלה יותר ומבטיחה, אני מקוה, יכולת להתמיד בה ולהפוך אותה לדרך חיים.   אי אפשר להימלט פה מהשאלה הכלכלית שגם חודדה, כפי שתיארתי בפגישה עם ד"ר ר'. עלות הטיפול שגובה ממני ח' אינה גבוהה יחסית. ברור לי שרמת המחיר, המותאמת למטפל שהינו בתחילת דרכו המקצועית, נמוכה יחסית לאפשרויות טיפול אחרות, ואיפשרה לי טיפול רצוף ואינטנסיבי לאורך זמן. עם זאת, עלות הטיפול ורכישת הצמחים אינה מועטה ועשויה להוות נטל על אנשים שמצבם הכלכלי אינו משופר. כמובן, כאשר משווים זאת מול דיאליזה או השתלה, המחיר בטל בשישים. באם סוג טיפול כמו זה שאני מקבל יכול לדחות דיאליזה שעלותה למערכת הבריאות משמעותית, מתבקשת פה אולי חשיבה שונה מטעם גורמי הרפואה המוסמכים.   נושא נוסף שאיתו מתמודד הפונה לתחום הטיפולים האלטרנטיבים הינו המגוון הרחב של דיסציפלינות ואפשרויות הטיפול השונות. התחום אינו מוסדר וכשאתה ה"לקוח" צריך לבחור את הדרך המתאימה לך, זוהי החלטה לא פשוטה. אתה מופצץ במידע ועצות. אתה שומע סיפורים על "מלאכים" שעזרו להוא ועזרו לזה ואתה נתקל גם בכאלו הנותנים לך הרגשה של שרלטנות ועשיה לכיסם לפני דאגה לטובתך. כאשר אתה נמצא בתחום הרפואה הקונבנציונלית אתה לפחות מרגיש שאתה נמצא בתחום שיש לו כללי אתיקה ברורים, שמישהו כבר עשה עבורך את עבודת "הסינון" הראשונית, והרופא שמטפל בך הינו חלק ממערכת רחבה יותר שמכשירה ומבקרת את מקצועיותם של העוסקים בה. החומה שקיימת בין הרפואה הקונבנציונלית ובין שיטות טיפול אלטרנטיביות כדוגמת הטיפול הסיני והתזונה הטבעית מחייבת אותך, הפצינט, לקבל בעצמך את ההחלטות. מעבר להתיעצות עם המעגל החברתי או בפורומים באינטרנט, קשה מאד לקבל מידע מהימן. בנוסף, היכולת לפרק את החומות הקיימות בין הדיסציפלינה המערבית והדיסציפלינות האלטרנטיביות תאפשר להרחיב את מגוון האפשרויות העומד בפני הנזקק לטיפול והוא יוכל לקבל אותם מגורם מוסמך ומהימן. אין ספק שהסדרת תחום הטיפול האלטרנטיבי וביחוד המבוסס על הרפואה הסינית, הן בהכשרה והן בהסמכה ובפיקוח יסייעו רבות לנזקקים.     רבים ממכרי שהיו שותפים לתהליך שעברתי, ואשר כמוני, בתחילת הדרך שעשיתי, ספקנים לגבי יעילות הטיפול הסיני שואלים אותי מה אני חושב שגורם לשיפור במצבי. אין לי תשובה חד משמעית לכך, מה עוד שאני רק בתחילתה של דרך ארוכה ושום דבר אינו מובטח. אין ספק שלשינוי התזונתי, תחילה הדיאטה הקונוונציונלית ובהמשך המעבר לתזונה טבעית יש השפעה מכרעת. אם זאת, וגם כאדם שחונך על גבי החשיבה הרציונלית, וגם אם קשה לי תודעתית לראות בטיפול בו מוחדרות מחטים לגופך ואתה שותה יום יום שיקויים צמחיים (חברי צוחקים עלי שאני קורא לזה "שיקוי הקסמים שלי") כמשהו שיכולה להיות לו השפעה פיסיולוגית משפרת על הגוף, מעבר לאפקט ה"פלסיבו" המוכר, עדיין אני חש שהכיוון בו אני הולך, בהדרכת וטיפול ח' נושא תוצאות מוכחות. אינני יכול להצביע על גורם אחד שאחראי לשיפור אותו אני חווה. אין לי ספק שהמכלול של פגישות דו שבועיות המכניסות אותך למסגרת של מודעות מוגברת למצבך, ושהדיקור והטיפול הצמחי הינם רק נדבך אחד, יש להם חלק משמעותי בשיפור שאני חווה.   חברים טובים שואלים אותי אם לא קשה לי עם כל ההגבלות האלו. נזכרתי בקטע הבא מתוך הפוליטיאה לאפלטון:  קפאלוס, שהינו מזקני העיר ועשיריה נשאל אם אין הוא חש מדוכא בגלל גילו המתקדם. תגובתו היתה - "לא ולא. הזקנה מעניקה תחושה מופלאה של חירות וחופש. כשהייתי צעיר נשלטתי ע"י תשוקותי, ועתה כשאני בא בימים, תשוקותי שחררו את אחיזתן בי. אני חפשי. ככל שהנאות הגוף דועכות כך מתעצמת ההנאה שבשיחה טובה". יש בזה הרבה. היכולת לשלוט בתאוות האוכל, ליטול שליטה על גופך, גם אם היא מונעת בכח החרב המתהפכת העניקה לי חופש ושחרור רב ואפשרה לי להתפתח ולהפנות את מרצי לכוונים חדשים.   אני חב חוב ענק לח' על הטיפול המסור ועל שפתח את עיני לעולם של אפשרויות טיפול והתמודדות ודרך חיים בריאה יותר. אין בכוונתי לעשות פה פרסום למאן דהוא, אך אוכל למסור פרטים נוספים באם תועבר אלי פנייה אישית.   לסיכום, עברה כבר יותר משנה מאז שקבלתי את הבשורה שתוך שנה אצטרך להתחיל בדיאליזה. אינני משלה את עצמי,לא הבראתי ואני עדיין ברמת סיכון גבוהה, ואינני מצפה ל"החלמה מלאה". דרך ארוכה עוד לפני.עוד מוקדם לבחון את המעבר לתזונה טבעית והשפעתו לטווח רחוק, ועם זאת, דבריה המעודדים של דר פ': "בשלב זה אנחנו לא מדברים על דיאליזה" אומרים מבחינתי את הכל. במהלך שנה זאת עברתי שינוי משמעותי מאד בחיי. עיניי נפתחו לעולם של תזונה ויחס לגוף שבמשך שנים אטמתי את עיניי אליו. מקוה שבדברים אלו יהיה פתח תקוה לאנשים אחרים במצבי.