.

ההתייחסות של כל אחד מבני הזוג למחלה והשלכותיה וטיב היחסים ביניהם

יקבעו במידה רבה את הצלחת הטיפול והפוטנציאל השיקומי

 

עוד בילדותנו ראינו את הלב כאחד הסמלים של האהבה ושל הזוגיות.

 היינו מציירים אז בסתר שני לבבות שלובים , על אחד כותבים את שמנו ועל השני את שם הילדה או הילד שאהבנו בלי לספר לאיש.

נער ונערה חורטים שני לבבות שלובים על גזע עץ, העץ שלהם, שמותיהם בתוך הלבבות ומתחת המילה "לנצח".

 גבר ואישה אחוזים בחיבוק צמוד, חשופים, חזה אל חזה, מרגישים את הלמות לבו של בן הזוג.

יש ועם השנים, בזוגיות שלנו, אנו משאירים את הלב קצת מאחור ומכורח המציאות נותנים יותר מקום למעשי, לענייני, למטלות ולמחויבויות. הרגעים היפים מהם נבנתה אהבתנו כאילו נשכחו אך אין זה כך. הם עדין נמצאים שם, באחד מחדרי הלב והלב כידוע, תמיד זוכר.

אני מספר לכם את כל זה לא רק כי אני רומנטיקן באופי אלא מפני שלמרות שהמאמר הזה ידון במחלת לב של אחד מבני הזוג יש חשיבות רבה ל"חיבור" בין שני הלבבות. כפי שנראה בהמשך, מה שיעזור מאד ללב החולה הוא איך יראה אותו הלב הבריא שחי לצידו. האם הוא יאמין שיש לו סיכוי? האם הוא יאמין שהטיפול יעזור? האם הוא יבטח בלב החולה שידע להתמודד ולהתנהל נכון עם המחלה? עד כמה שניהם יכולים לשוחח על המצב החדש ועל הקשיים של שניהם?...

 

"מחלת לב", בשפה המדוברת, משמעותה מחלה שפגעה בלב. קיימות צורות שונות של פגיעה בלב ולא כאן המקום לסקירה רפואית מפורטת. רב האנשים המוגדרים כחולי לב סובלים מאחת או משתי הצורות העיקריות:

  1.מחלה של העורקים הכלילים (הקורונרים).

 זוהי מחלה שמתבטאת בתעוקת חזה או אנגינה פקטוריס בלעז. בעורקים הכלילים, שהם העורקים המביאים דם אל שריר הלב עצמו, מתפתחות הסתיידויות שגורמות להיצרויות בתוכם וע"י כך מפחיתות משמעותית את כמות הדם שהם יכולים להביא אל שריר הלב. אנשים הסובלים מיתר לחץ דם או סכרת ואנשים המרבים בתזונה לא בריאה או מעשנים נמצאים בסיכון גבוה לפתח את ההסתיידויות האלה ואת המחלה.

בשלב ראשון, תעוקת החזה מופיעה בד"כ במאמץ בלבד וחולפת במנוחה. אם החולה לא יפנה לקבל טיפול התעוקה תופיע בהמשך לאחר מאמץ קטן יותר וכך לאורך זמן המצב יחמיר. הביטוי הקיצוני של המחלה הוא מה שנקרא בשפה המדוברת "התקף לב" ((Myocardial infarction – MI. התקף לב נגרם כתוצאה מהיצרות שהפכה לסתימה באחד העורקים הכלילים. חלק משריר הלב לא יקבל דם בכלל ורק טיפול מתאים בזמן מתאים, שיפתח את הסתימה יוכל להציל את אותו חלק של שריר מלמות ולעבור תהליך של הצטלקות.

התקף לב הוא אירוע דרמטי הכרוך בד"כ בכאבים עזים, תחושת מחנק, אי שקט וחרדה. זו היא חוויה קשה מאד לחולה עצמו ואם בני משפחתו נמצאים איתו הם מרגישים לחץ רב. הם רואים את הסבל, יכולים להרגיש שקורה כאן משהו שמאיים על החיים, ועד שמגיעה העזרה הם די חסרי אונים.

2.אי ספיקת לב.

אי ספיקת לב היא מחלה הנובעת מהיחלשות חדה או הדרגתית של שריר הלב. אחת הסיבות השכיחות לכך היא מחלה מתקדמת של העורקים הכלילים ויש סיבות נוספות. תפוקת הלב, הכושר שלו לשמור על מחזור דם ברמה נאותה, הולכת ופוחתת. המחלה מתבטאת בעיקר בקוצר נשימה. היכולת של החולה לבצע פעילות גופנית כל שהיא הולכת ופוחתת עם הזמן עקב קוצר הנשימה והעייפות המגבילים אותו. קוצר הנשימה מופיע גם בשכיבה והחולה נזקק למספר כריות או ישן בלילה בישיבה. מתפתחות בצקות בכפות הרגלים והשוקיים.

זהו מצב הגורם לירידה הדרגתית בתפקוד ובאיכות החיים עד לסיכון החיים עצמם.

 

המערכת הרפואית יודעת לטפל במחלות לב באמצעים שונים כמו שינוי הרגלי חיים, תרופות, צנתורים, ניתוחים ובמקרים רבים בשילוב של כל אלה. זהו רק צידה האחד של המשוואה. כדי שהטיפול יהיה יעיל וישיג את מטרתו יש למלא גם את הצד השני והוא שהחולה ישתף פעולה עם הטיפול ויתמיד בו – מטלה לא קלה בכלל.

ומי הוא, אותו חולה? מישהו או מישהי שממצב של "אין לי מחלת לב" עבר(ה) למצב של "יש לי מחלת לב". מעבר כואב ומפחיד לנפש לא פחות מאשר לגוף. איך החולה רואה את מחלתו ועד כמה הוא מאמין ביכולתו להתמודד איתה הוא אחד הגורמים החשובים שיש לקחת בחשבון כששוקלים את סיכויי ההחלמה והשיקום.

מצבו החדש מעורר בו מגוון של רגשות שבתחילה יהיו יותר של לחץ וחרדה, אולי גם של כעס וקיפוח (למה זה קרה דווקא לי שעוסק בספורט? למה דווקא עכשיו כשאני מקים עסק חדש?) או של אשמה וחרטה ( מגיע לי, לא טיפלתי בעצמי, עבדתי ללא מנוחה, חייתי כמו חזיר). לאחר זמן, חלק מהחולים יפתחו גם תקווה, אמונה ובטחון ביכולתם שיעזרו להם מאד לשתף פעולה עם דרכי הטיפול השונות ולמצות מחייהם את הטוב במצב החדש. לחלקם האחר יהיה קשה להתגבר על החרדה והכעס. הרגשות האלה ימשיכו לנהל  אותם גם הלאה ולעיתים יביאו לתגובה של אנטגוניזם או אדישות (אני חולה מאד אז אין כבר טעם לשנות משהו). תגובות מסוג זה תתקענה מקל בגלגלים של הריפוי והשיקום . ברב המקרים החולה ימקם את עצמו בין שני הקטבים האלה (תקווה ובטחון – חרדה, כעס) ויהיו בו גם מזה וגם מזה.

אלא שהחולה, על מחלתו, רגשותיו ותגובותיו אינו קיים בחלל ריק. הוא מוקף באנשים ומערכות חברתיות ושם הוא מושפע ומשפיע הדדית. אלה הם בן או בת הזוג, משפחתו, חבריו, עמיתים לעבודה, המערכת הרפואית, קבוצת אנשים איתה הוא מתפלל, עוסק בספורט או בפעילות קהילתית. משפט יפה שמצאתי במאמר העוסק בנושא אומר: A heart, whether healthy or impaired, does not beat alone.  (לב, בין אם בריא או לקוי, אינו פועם לבדו) (1). הלב החולה פועם תוך יחסי גומלין עם כל הלבבות הקשורים אליו ואת השינויים והאתגרים הנובעים ממחלת הלב כמו את הדרכים והאפשרויות להחלמה יש לראות גם  במסגרת יחסי הגומלין האלה עם ובתוך המערכות השונות.

 

וכאן אני חוזר לאותו הזוג שחרט לבבות שלובים על גזע עץ. עברו שנים רבות מאז, הם זוג נשוי עכשיו, עם ילדים בוגרים שמתחילים בדרכם העצמאית. והנה יום אחד, ממש לפני עלות השחר, הבעל מתעורר עקב לחץ איום בקדמת החזה ומעיר את אשתו, אין לו אויר, הוא חיוור, מזיע, מקיא. היא מבוהלת ומעירה את אחד הבנים שישן בבית. הם מזעיקים נט"ן וההמשך כמו בסרט רע: חדר מיון, צנתור דחוף, קרדיולוג עייף בסוף תורנות שאין לו הרבה זמן להסברים:  " מצבו קשה, נעשה כל מה שנוכל", הבעל מורדם, מונשם, גופו מעין מרכזיה של צינורות וחוטים וכעבור יומיים -  ניתוח מעקפים. הפעם, לפני הניתוח הם מקבלים הסבר מפורט שיש בו איזו נחמה: קיים  סיכוי סביר שישרוד את הניתוח ויצא ממנו חי אך לא ברור לאיזו רמת תפקוד יצליח הלב לחזור בהמשך  . שעות של המתנה מול דלתות חדר הניתוח, יומיים בחדר התאוששות שלאורכם חולפות בראשה  של האישה  שאלות, זיכרונות, תפילות הבטחות ונדרים.

 

 מכל אלה היא מתחילה לגבש מחשבה, סוג של מודעות:  חייהם לאחר האירוע הקשה הזה יהיו שונים מחייהם לפניו. כן, גם עבור כל אחד מהם וגם כזוג, תמה כעת תקופה ומתחילה תקופה חדשה. המחשבה הזו כרוכה בהרבה כאב וחשש ומעלה דמעות בעיניה. נגזל ממנה בחטף מה שכל כך יקר לה- החיים שהיו לה עד כה כאשה וכבת זוג. זוהי תחושת אבדן, אבדן חייה הקודמים, שבה אינה יכולה לשתף אף אחד, בטח לא עכשיו. היא רגילה לשתף את בעלה בתחושותיה, אך לפחות בעתיד הקרוב לא תוכל לשתף אותו בתחושה הזו. האבדן שלו כל כך יותר גדול, הרי כמעט איבד את חייו בכלל. מה יחשבו אחרים אם תדבר? שהיא לא רואה אותו אלא רק את עצמה?. לא, הוא החולה עכשיו והיא צריכה להתרכז בו ובצרכיו. ולאן הם הולכים מכאן?- בתקווה שהכל יעבור בשלום, למקום כל כך לא ברור.

לצד הרגשות הקשים האלה היא נותנת מקום גם לתחילתה של תקווה. אם רק ידעו לתכנן את מהלכיהם בתבונה...

  המהלך הראשון והחשוב ביותר צריך להיות של בעלה, שייקח מספר צעדים אחורה ויתחיל לטפל בעצמו. הוא מכור לעבודה ותמיד רוצה להשיג יותר. הוא חוזר ומתגאה ביכולתו לעבוד בלי הפסקה והתייחס בביטול, מספר פעמים, להפצרותיה להיבדק כשראתה אצלו סימנים מדאיגים. הוא גם אוהב אוכל טוב ושמן ופעם בשבוע מבשל עם קבוצת חברים. יש עליו לפחות 10ק"ג מיותרים. איך יקבל את העובדה שהוא כבר לא כל יכול? שקיימות מגבלות?. האם יוכל לרתום את ההיגיון הבריא שלו כדי לקבל את ההחלטות הנכונות? האם הביטחון העצמי שהיה לו בשפע לא ייסדק? הוא זקוק לו כדי להאמין ביכולתו להחלים ולהשתקם. האם יסכים לשנות חלק מהרגלי חייו הקודמים?

והאשה שואלת את עצמה איך תוכל לעזור לו. היא לא הייתה רוצה לקחת תפקיד של מפקחת. איך להביא אותו בתבונה לכך שיסכים לשינויים שהיא חושבת שמתבקשים, שלא יראה אותם כמונחתים עליו מצידה אלא כמשהו ששניהם עושים יחד, למענם, כזוג שרוצה למצות עוד מחייו המשותפים. היו להם שיחות טובות  בעבר שהביאו להבנה ולשיתוף פעולה בעיתות משבר, האם יצליחו לשוחח על הקשיים ולהגיע להבנות גם עכשיו? האם לשוחח על הכל או להסתיר ממנו דברים מדאיגים?  נראה לה שיהיה  לו חשוב מאד לדעת שהיא מאמינה בו וביכולתו להתגבר, שהיא אמנם דואגת לבריאותו אך לא מטילה ספק בכך שיעשה את הדברים הנכונים. כן, היא חייבת להראות לו את זה, בטח בתקופה הקרובה.

כנראה שנרדמה תוך כדי מחשבות, בכורסא ליד מיטתו. רחש קל מלווה באנחה מעיר אותה. בעלה זע באי נוחות, אולי הוא מתחיל להתעורר. היא קוראת בשמו מספר פעמים והקולות שהוא מוציא כאילו בתגובה אינם ממש מילים. זה אינו מספק, לא, היא זקוקה להוכחה. והאשה שמה את כף ידה בכף ידו ומקרבת את פיה לאזנו. זו אני, תלחץ לי את היד היא אומרת שוב ושוב ובכל פעם חשה מחדש בכף ידו הגדולה הסוגרת על שלה...  

"סיפור" זה אינו דמיוני. זוגות רבים עברו חוויה קשה דומה למתואר לעיל. התקף לב של אחד מבני הזוג הוא גם אירוע זוגי והתהליך שבא בעקבותיו על היבטיו המעשיים והרגשיים/ נפשיים מערב את שני בני הזוג.

 גם הבעל וגם האשה, לאחר התקף לב של אחד מהם, מתמודדים בשלשה מישורים. המישור הראשון הוא המישור האישי של היחיד – איך כל אחד מתמודד עם המצוקה האישית שלו כתוצאה מהאירוע ועד כמה זה קשה לו. המישור השני הוא המעשי – מתן פתרון לבעיות השוטפות של היום יום הנובעות מהאירוע. מי עושה עכשיו מה בבית, איך נערכים כלכלית,הצד המעשי של הטיפול הרפואי וכו'. המישור השלישי הוא זה של היחסים הזוגיים – כיצד אנו מתנהלים כעת אחד עם השני ועם צרכיו הרגשיים (החדשים) של השני. המישורים האלה יכולים להתנגש ביניהם, למשל יכול להתפתח מאבק בין בני הזוג לגבי מי יחליט על השינויים המעשיים המתבקשים או לגבי הרגלי האכילה החדשים שהאשה החלה ליישם בבית כדי שבעלה יאכל בריא יותר.

בעשורים האחרונים, פורסמו בספרות הרפואית הקרדיולוגית ובספרות רפואת הנפש עבודות מחקר העוסקות בהשפעות ההדדיות בין בני הזוג כשאחד מהם לוקה בלבו והממצאים מעניינים ובעלי השלכה מעשית.

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב פרסמה ב 1985 תוצאות מחקר שבחן 30 זוגות נשואים זמן קצר לאחר שהבעל לקה  בהתקף לב שעבר ללא סיבוכים (2). הבעלים החולים היו צריכים לבצע מאמץ גופני מבוקר על מסילת כושר (מבחן מאמץ) סה"כ  שלוש פעמים בששת חודשים שלאחר ההתקף. לפני כל מבחן כזה מילאו הבעל והאשה לחוד, שאלון  שבו כל אחד נותן דרוג לרמת העומס הגופני והנפשי שהבעל יוכל לעמוד בו. מצאו שכמה שהבעל דרג את עצמו מראש גבוה יותר, דרגת המאמץ שעמד בה  על מסילת הכושר הייתה גבוהה יותר. התפיסה העצמית הגבוהה יותר של יכולותיו עזרה לו להגיע רחוק יותר. לעומת זאת, הדרוג שנתנו הנשים לפני כל מבחן לרמת העומס שהבעל יוכל לעמוד בה היה תמיד נמוך יותר מזה שנתן הבעל לעצמו. עובדה  שכנראה משקפת את הספיקות שהיו להן לגבי מסוגלותו לאחר ההתקף. גם לאחר שנפגשו עם הצוות הרפואי וקיבלו הערכה שונה משלהן ואופטימית יותר לגבי יכולתו של הבעל, הנשים עדין לא שינו את הדרוג הנמוך שנתנו לפני המבחן הבא. מתוך שלשים הזוגות נבחרו עשרה והאשה נתבקשה לעבור את מבחן המאמץ לצידו של הבעל, כשדרגת הקושי שווה. רק לאחר שעברו את אותו מבחן, עם הבעל, הנשים האלה שינו את הערכתן והעניקו דרוג גבוה יותר משמעותית לפני המבחן הבא. ניתן לחשוב, למרות שעובדה זו לא נבדקה במחקר הנוכחי, שלפחות בחלק מהזוגות, ספקנות של האשה לגבי  המסוגלות העצמית של בעלה תחלחל גם אליו ותפריע לו לפתח אותה. שיתוף פעיל של בת הזוג בדומה לזה שנעשה בעשרה זוגות מהמחקר יכול אולי להביא את בת הזוג לביטחון רב יותר ביכולות של בעלה.

מחקר אחר שפורסם בעיתון האמריקני לקרדיולוגיה (3) הראה שהציון שנותן החולה לעצמו, לאחר התקף הלב לגבי מסוגלותו ינבא טוב יותר את ההתאוששות התפקודית שלו בהמשך  מאשר כל תוצאות הבדיקות והמבחנים  הקרדיולוגים שנעשו לו בשחרורו מביה"ח.

עם זאת, חלק מהחולים שכן יכולים לחזור לתפקוד מלא מספר חודשים לאחר התקף לב ממשיכים לחיות בפחד וחרדה למרות התאוששות גופנית טובה ועושים מעט מדי כדי לשוב לחייהם הקודמים. מדוע זה קורה? או מה בעצם צריך לקרות במישור האישי והזוגי כדי שגם לחולים אלה יהיה יותר אמון בעצמם וביכולתם להגיע ליותר?  אם נצליח לזהות אצל כל אחד מבני הזוג, מהם המאפיינים שלו  שמשפיעים על המסוגלות העצמית של החולה, נוכל להבין טוב יותר את התהליך הבין אישי הזה ובמקרה הצורך ליצור התערבויות שתעזורנה לו ללכת בכיוון הרצוי.

בדיוק בהקשר הזה נבדקו כחמישים זוגות ופורסמו הממצאים (4). בכל זוג הבעל עבר התקף לב שלא היה כרוך בסיבוכים נוספים, כחצי שנה לפני המחקר. הבעל והאשה מילאו, כל אחד לחוד, שאלונים שמטרתם לבדוק אצל כל אחד מהם את המאפיינים הקשורים למסוגלות העצמית של הבעל. התוצאות הראו שחולים שדיווחו על איכות נישואים טובה יותר לפני התקף הלב וחולים שנעזרו מרצון במעורבות פעילה של האשה כחלק מההתמודדות לאחר ההתקף היו בעלי מסוגלות גבוהה יותר. גם הסבר והדרכה מהמערכת הרפואית לחולה הביא למסוגלות גבוהה יותר. נטייה של החולה למנוע מאשתו מידע מדאיג  או להסתיר רגשות שלילים כדי "להגן" עליה היה קשור בירידה במסוגלותו העצמית. האשה מצידה תרמה לעליה במסוגלות העצמית של הבעל אם הביאה אתה הכרה ביכולת העצמית שלה להתמודד עם המצב החדש, תחושת בטחון ביכולתה להשפיע חיובית על בעלה והראתה נכונות לבקש ולקבל עזרה ממשפחה או גורמים אחרים. מאפיינים של האשה שגרמו לירידת המסוגלות של הבעל היו קושי שלה לעמוד בעומס הנפשי, ירידה תפקודית שלה או נטייתה להסתיר מידע מדאיג או רגשות שלילים ממנו כדי "להגן" עליו.

 

המודעות שהתגבשה בעקבות מחקרים אלה ורבים נוספים לגבי חשיבות המערכת הזוגית להתאוששות מהתקף לב הביאה בעשור האחרון, קבוצה של חוקרים אמריקאים מתחומי רפואת הנפש, מדעי החברה וקרדיולוגיה לאחד כוחות לביצוע מחקר משותף שקיבל תמיכה ומימון מה- National Institute of Health  של ארה"ב.(5;6;7)

מטרת המחקר הייתה לבדוק עד כמה יכולים מאפיינים של המערכת הזו להשפיע על אורך החיים במחלת לב ומי מהמאפיינים האלה הוא המשמעותי ביותר.

כאן לא נבחרו חולים לאחר התקף לב ללא סיבוכים אלא חולים שלבם פגוע כבר זמן ממושך, חולים באי ספיקת לב בדרגות שונות של חומרה. מקובל לדרג את החולים באי ספיקת לב באחת מארבע דרגות של חומרה תפקודית כשדרגה אחת היא הקלה ביותר ואילו דרגה ארבע כרוכה בירידה קשה ביותר בתפקוד ובאיכות החיים.

קבוצת המחקר כללה כ190 זוגות נשואים, ב- 75%  מהזוגות הבעל היה החולה ואילו ב - 25% מהזוגות האשה הייתה החולה. המעקב אחר הקבוצה הזו נמשך שמונה שנים.

השאלה העיקרית שהחוקרים שאלו את עצמם  היא האם איכות הנישואים היא גורם משפיע על אורך החיים בחולים עם אי ספיקת לב והאם היא משפיעה באופן נפרד ועצמאי מדרגת המחלה.

כדי שאפשר יהיה לתת דרוג לאיכות הנישואין כל אחד מבני הזוג מילא שאלונים עם שאלות מפורטות לגבי שביעות הרצון מהנישואים, פרטים הקשורים לחיי השגרה של הנישואים ושאלות שמטרתן להבהיר אם הם מנהלים ביניהם שיחות מועילות הקשורות למחלה. בנוסף, כל זוג היה צריך לנהל דיון שצולם בוידיאו ועסק בנקודות אי ההסכמה ביניהם. כך ניתן היה לגבש דעה לגבי האינטראקציה בין השניים  - חיובית ומאפשרת לעומת שלילית וחוסמת.

המסקנה שעלתה מן המחקר היא שאכן איכות הנישואים היא גורם שמשפיע על אורך החיים של החולים, באופן עצמאי ובנפרד מדרגת המחלה ולחשיבותה של איכות הנישואים להישרדות החולה יש משקל שווה לזה של דרגת המחלה.

בשפה פשוטה: לחולים בדרגת חומרה נתונה של אי ספיקת לב ואיכות נישואים טובה יש סיכוי סביר  לחיים ארוכים יותר מאשר לחולים באותה דרגת חומרה של המחלה שאיכות הנישואים שלהם ירודה.

הממצאים האלה נשארו תקפים לאורך שמונה שנים של המעקב.

 נמצא גם, שהמאפיינים המשמעותיים יותר במערכת הזוגית לניבוי אורך החיים של החולה באי ספיקת לב

הם דווקא אלה הקשורים להתנהגות של בני הזוג ביניהם ופחות לשביעות הרצון מהנישואים.

ככל שהזוג מסוגל יותר לנהל שיחות מועילות וחיוביות בנושא ההתמודדות עם המחלה וככל שבן הזוג הבריא מראה יותר אמון בחולה כך גבוהים יותר סיכוייו של החולה לשרוד את המחלה.

 

הבאתי מתוך קובץ  המאמרים הזה כדי להראות עד כמה התנהלות זוגית טובה מול המחלה היא גם חלק מהטיפול ויכולה להאריך את חיי החולה.

מטרתי היא קודם כל להביא למודעות. ששני בני הזוג יהיו מודעים לכך שמלבד הטיפול הרפואי קיים גם צד רגשי/נפשי של ההתמודדות עם המחלה והוא חלק מהטיפול. שכל אחד מהם ישאל את עצמו עד כמה הוא חש בעומס הרגשי בתוכו והאם קשה לו להכיל אותו. האם הוא מרגיש מספיק בטחון ביכולותיו? איך הוא מעריך את יכולותיו של השני? האם שניהם כזוג, החולה והבריא(ה) מסוגלים לנהל ביניהם שיחות בונות שיתאימו את מערכת היחסים לצרכים ולאתגרים החדשים או הם מכלים את ימיהם בוויכוחים אינסופים? האם הם יכולים לדבר עם בן הזוג על הקשיים שלהם ולהרגיש שהוא מקשיב?   

אם לאחר שכל השאלות האלה נשאלו, התשובות מניחות את דעתם, נראה שהם מתמודדים יפה כיחידים וכזוג.

אם השאלות האלה מעלות בהם (או באחד מהם) תחושה של מצוקה והם לא רואים אפשרות לפתרון, הם זקוקים לעזרה. ניתן לנסות להיעזר בבן משפחה או חבר טוב, יתכן שהם גם זקוקים ליותר אינפורמציה מהצוות הרפואי, אך אם כל אלה לא מספקים אותם כדאי שיפנו לייעוץ זוגי. הטיפול הזוגי יאפשר לכל אחד מהם לדבר על הקושי שלו ולראות אותו כלגיטימי. יתכן שבן הזוג ישמע בפעם הראשונה על הקושי הזה וגם אם לא, המרחב הבטוח שהטיפול יוצר עבורם מקל על שניהם להקשיב אחד לשני. הם יקבלו זוויות ראיה חדשות שיעזרו להם לעשות את השינויים הדרושים.

כמו שראינו, הלב אינו פועם לבדו. כל לב ובמיוחד לב חולה, חייב להרגיש לב נוסף שפועם איתו.

 

רשימת מאמרי המחקר:

1. A heart does not beat alone: Coronary heart disease through a family systems lens.

R.L.Hilscher & al.       Families Systems & Health 2005 23(2) 220-235.

 

2 .Exercise testing to enhance wives' confidence in their husbands' cardiac capability soon after clinically uncomplicated acute myocardial infarction.

C.B.Taylor & al.        American Journal of Cardiology 1985;55:635-638

 

3. The effects of early post myocardial infarction exercise testing on self-perception and subsequent physical activity.

C.K.Ewart & al.       American Journal of Cardiology 1983 51:1076-1080.

 

4. Couples coping with myocardial infarction: contextual perspective on patient self efficacy.

J.C.Coyne &al.   Journal of family psychology 1994 8;1:43-54.

 

5.Prognostic importance of marital quality for survival of congestive heart failure.

J.C.Coyne &a al.    American journal of cardiology 2001;88:526-529.

 

6.Beyond the "self" in self efficacy: spouse confidence predicts patient survival following heart failure.

M.J.Rohrbaugh & al.    Journal of family psychology 2004 18;1:184-193.

 

7.Effect of marital quality on eight-year survival of patients with heart failure.

M.J.Rohrbaugh & al.    American journal of cardiology 2006;98:1069-1072/