מטוס ריסוס צהוב מתעופף לו מעלי. מרסס, מפזר. רישיון להרוס את הירוק הבוהק, הפורח, השדה הפועם, הבועט. כל בעלי החיים נסים לנפשם מן האבקה הממיתה.

 

"בוקר טוב מחלקת אונקולוגיה", עברו שבועיים. היא נכנסת יפה, מריחה טוב עם ראש בוהק כמו שדה רענן. מאופרת בשחור, לבושה גם בסגול. למה היא צוחקת? הגבות עדיין לא נשארו על הכרית בבקר.

 

למי יש את המחט והרישיון לרסס את בשרי, גופי, נשמתי, ליבי, שחלותיי המדממות, הצעירות שאינן מוותרות ממרום גילי הלא גדול במיוחד. תדקרי אותי, מלאי מבחנה ותגידי לי שאפשר לדקור את הוריד הירוק/כחול שנודב בעל כורחו לספוג ולהעביר לתוכי את הנוזל מהשקית השחורה, המאיימת, הנוזל הממית תאים של סרטן שבאו בלי הזמנה בפעם השנייה.

 

כימו = חרא היא אומרת, מן משחק מילים. יש להן המון כח למילים שלה למחשבות, לדמיון. כבר שנים שהיא מזמינה אל תוכה את הרע, מבקשת בלי לדעת, מקבלת ושותקת.