יורם קניוק הלך לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן. עקבתי אחרי הבלוג שלו כמי שאוהבת ומוקירה את המילה הכתובה בכלל - ואת שלו בפרט. קניוק עבר חיים לא קלים שכללו, בין היתר,פעילות מרובה למען המולדת כולל פציעות, שבץ מוחי, סרטן, התמודדות עם בת הנאבקת בבעיות נפש ועוד.     איש מעניין היה קניוק. אפשר היה להסכים איתו או לא אבל מעניין הוא היה. מלהטט במילים וברעיונות, לא חושש להביע את דיעותיו גם במחיר של איבוד אהבת הקהל ואפילו השנאת עצמו בעיני אחרים. וכמובן - יוצר תמידי.     בין אם אתם נמנים על אוהביו, שונאיו או סתם נטולי דיעה ועמדה לגבי המפעל הקניוקי, אני מקווה שאתם, כמוני, שמחים ומכבדים את החלטתו לתרום את גופו למדע במקום לעבור קבורה רגילה.     אני לא פותחת דיון עם אנשים יראי שמיים המייחסים חשיבות לקבורה היהודית כהלכתה, כמובן. דעתי וראייתי הולמים יותר את השקפת עולמו של קניוק. אבל מעבר לזה, חשיבות התרומה למדע שהיא היא הנושא שאני רוצה להעלותו פה.     בתור מי שבאה ממשפחה של רופאים אני יודעת כמה חשוב הנושא הזה וכמה תרומה למדע יכולה לסייע באמת לפתח ולהתפתח בכיוונים הנכונים והראויים לכולנו. בנוסף ידוע לי היטב כמה חסרים משאבים מתאימים (שאינם בהכרח כסף כאמור).     כשאני בוחנת את החלופה, מצבת אבן, טקס דתי שלא הולם את אורחות חיי וכו, אני לא מוצאת כל "תחרות" פה וברור לי שהדבר הנכון לעשות הוא לתרום למדע. לא כל שכן כאשר ברור שאת התרופה לסרטן כבר לא אמצא בחיים האלה, נובלה מרתקת לא אכתוב, פרס ישראל לא יגיע לידיי ובקיצור - לא אמציא כבר את הגלגל ולא אתרום תרומה ייחודית משנת עולם. אז אולי לפחות גופי יסייע לאחר לכתי?     מה דעתכם? מה אתם הייתם מבקשים?