בהמשך לקבוצה, זה היה מאוד מבלבל. דיברו הרבה על הסיכונים, ועל כמה אנשים חוזרים לאחר ניתוחים עם סיבוכים או לניתוחים חוזרים. גם דיבר על זה שהם נותנים ליווי של שנה וחצי אחרי זה המטופל צריך כבר לדעת לטפל בעצמו לבד. ובאמת רוב האנשים שאני מכירה שעלו במשקל, זה היה אחרי שנה וחצי באמת, לא יודעת אם קשור.

היה שם לפחות בחור אחד שהייתי כן ממליצה לו לעשות מעקף לפי צורת ההשמנה שלו ולפי הסכרת החריפה שיש לו. גם היו שם כאלה שלא היו מאוד שמנים, שאולי ההשמנה שלהם מלווה מחלה אבל לדעתי במצב כמו שלהם אפשר לתת ניסיון לירידה לבד.

נגמרה השיחה בחוץ אנשים התחילו להתקשר למכרים שלהם כולם דיברו על בלבול. שיצאו יותר מבולבלים משבאו. במיוחד הבלבול הוא על זה שזו החלטה מאוד קשה, ובגלל שזה לא בי"ח פרטי, אז הניתוח נקבע לעוד הרבה זמן, ורק שנה או שנה וחצי אחרי זה אפשר להכנס להריון אז זה הלחיץ הרבה מהנשים, במיוחד את הדתיות נראה ךי או הצעירות שעדיין לא ילדו. הם גם דיברו על זה שהם לא מנתחים מעל גיל 65. גם אין שם ועדה. כך שאין ניתוחים דחופים. רק לפי התור. זה למשל נראה לי הזוי כי אדם מאוד שמן עם סכר גבוהה, שהסכרת יכולה להעלם או להתאזן לפחות אם לא להעלם צריך לחכות כל כך הרבה זמן.. נראה לי שפה יש עדיפות לא?

היה שם חם אחר כך היה קפוא וכל הזמן טירטרו טלפונים גם של האחות גם של המנתח , גם של החדר עצמו שבו ישבנו וגם של האנשים בקבוצה. אחרי זה היה לי תור עם אמא שלי לרופאה. חזרתי הביתה אכלתי ארוחת ערב (צהרים אכלתי בין התורים). הלכתי לישון קמתי התקלחתי הורדתי את הכלב. והתיישבתי לכתוב. בבוקר יש י בדיקה לא נעימה, שאני יודעת מראש שהיא תכאב לי. מתלבטת אם לקחת כדור משכך כאבים לפני הבדיקה או רק אחרי לפי הצורך.  

 

אחרי הבדיקה אני רוצה ללכת לים. לא לשחות רק להסתכל. להנות.

אחרי זה אלך לעוד מקום ואז אשוב הביתה. יום רב לי היום (: