אין בי כוחות פיזיים כבר לעבור עוד יום.. ללכת לישון ולקום בבוקר.. גם השינה שלי היא כבר לא שינה.. אני לא רגועה,אני מרגישה דופק מואץ באמצע הלילה,קופצים לי השרירים והכל כואב מההקאות במשך היום..

 

חזרתי להקאות ביג טיים מה שנקרא. אני מקיאה ללא הפסקה,ללא מחשבה,ללא כיוון וללא מטרה.. פשוט בולסת ומקיאה.

ואם אכלתי ארוחה אחת שפויה ונורמלית אני אהיה חייבת להרוס אותה ולאכול עוד משהו ועוד משהו ואז כבר הדרך לאסלה קצרה מדי .

 

לא פעם ולא פעמיים נאמר לי המשפט "  שום דבר כבר לא יעזור לך מלבד עצמך .. אפילו אישפוז לא יעזור כי את מתוחכמת מדי ויודעת מספיק מכל הטיפולים שהיית בכדי שהדבר החיצוני הזה,המעין מעבדה תוציא אותך מהבעיה "

אני בקונטרה מגיבה " אולי זה באמת מה שיעזור? אולי אני צריכה השגחה של כמה חודשים שיעזור לי לעלות על הגל ? "

ועונים לי " זה לא. כי את תמצאי את כל הדרכים איך כן להקיא. כמו שיתנו לך כלים שם להתמודד את קיבלת בדיוק את אותם כלים אחד על אחד ועכשיו הגיע הזמן ליישם אותם . כי כשתחזרי הביתה מהאישפוז הכל יחכה לך בדיוק אותו הדבר,כל ההקאות יחזרו "

 

אני עייפה מהכל,אין לי כוח לחשוב מה הלאה ומה לעשות ואני פשוט ממשיכה וממשיכה לבלוס ולהקיא כאילו אין יום ואין לילה.

אי אפשר לחיות ככה. נקודה