הקנביס הוא התרופה הפעילה העתיקה ביותר בתולדות האנושות. עדויות לשימוש בקנביס, כ- 10,000 שנה לפני הספירה, נמצאו ובאתרים ארכיאולוגיים בסין ובצפון הודו.

הצמח, שמקורו במורדות הרי ההימלאיה, שימש לשיכוך כאב, לטיפול בבעיות מפרקים, בכאבי בטן, בהתקפי מלריה ובכאבי המחזור בנשים.

העדות הכתובה הראשונה היא בת כ- 5000 שנה,  מימי שלטונו של הקיסר הסיני צ'אן נונג. הרופאים הסיניים השתמשו בקנביס לטשטוש והקלה בכאב בזמן ניתוח. בהודו השתמשו בקנביס גם כמעודד תיאבון ולהורדת חום.

 

האירופים הכירו את הקנביס רק במאה העשירית ונעשה בו שימוש לשיכוך כאבים.  במאה ה -17, באנגליה, הוחל שימוש בקנביס לטיפול בבעיות נפשיות, בעיקר בדיכאון.

בראשית המאה ה- 19 נערכו ניסויי החיה הראשונים וסוכם כי הקנביס בטוח בשימוש.

באנגליה ובארה"ב פורסמו עשרות רבות של מאמרים מדעיים שדיווחו על טיפול בקנביס להקלת כאבים ראומאטיים, כאבי בטן, הפרעות עיכול, כחומר נוגד שיעול, לטיפול בדלקות בעור, ובהפרעות בדרכי השתן.

 

בידוד המורפין מן האופיום, ב-1817 , וההרדמה באמצעות אתר ב- 1842, פתחו את העידן המודרני של התמודדות עם כאב ודחקו את הקנביס ממקומו בראש ארסנל התרופות .

 

הארכתי בתיאור ההיסטורי על מנת להראת כי השימוש הרפואי בקנביס אינו המצאת המאה  ה21. אין נזקים סמויים שטרם התגלו ואין סיבוכים בלתי צפויים. היעילות של הקנביס לשיכוך כאב היא בינונית בהשוואה למשככי כאב אחרים אך ההשפעה המרגיעה לטווח ארוך הופכת אותו לתרופה המסייעת לחולים כרוניים לעמוד בסיבלם במחיר גופני וכלכלי נמוך, יחסית לכל אמצעי אחר.

טענת משרד הבריאות כי הקנביס לא נבדק במחקר מסודר נכונה עובדתית אך מתגמדת לנוכח הניסיון העשיר ורב הדורות בחומר זה. זאת ועוד, התרופה הפוטנטית ביותר לשיכוך כאב, המורפין, גם היא לא נבדקה מעולם במחקר מסודר, במתכונת המקובלת כיום.

 

ההגבלות שהוטלו על השימוש בקנביס ,במסווה של הכנסת נוהל מסודר, הן במידה רבה,  המחשה של הניתוק של מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות מסבלם של חולים כרוניים.

דוגמה בולטת: הנוהל מתנה אישור לקנביס, לחולים הסובלים מכאב כרוני, בכשלון טיפול במרפאת כאב מוכרת במשך שנה. לכל התרופות הניתנות במרפאות כאב יש תופעות לוואי ופוטנציאל נזק גבוהים יותר מאשר לקנביס. קבוצת האופיאטים (מורפין, פטידין, פרקוסט, תרמדול  ואח') גורמים להתמכרות קשה בהרבה מן הקנביס, הנזק לבריאות גדול יותר. הם גורמים לעצירות קשה, מדכאים את מערכת הנשימה ומעצימים את הדיכאון. התרופות מקבוצת משככי הכאב הלא סטרואידים (ארקוקסיה וולטרן ואח'), בשימוש כרוני, פוגעות בכליות, במערכת העיכול ובמערכת ייצור הדם. התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים (וואליום ואבן ) גורמות להתמכרות ולדיכאון.

לכן רווח השימוש בתרופות נוגדות דיכאון כחלק מהטיפול בכאב כרוני.

 

ולבסוף, האם משרד הבריאות מודע לכך כי התור למרפאת כאב הוא שלושה חודשים או יותר. מחולים הסובלים מכאבים כרוניים נשלל אמצעי טיפולי יעיל  בנימוק שישראל חתומה על אמנה בינלאומית להגבלת השימוש בקנביס. האמנה מתיחסת לשימוש החברתי באנשים בריאים שאינו חוקי בארץ. אין באמנה דבר המגביל שימוש לצרכים רפואיים. יש תרופות רבות מספור שהן מסוכנות הרבה יותר מקנביס ובכל זאת רופא מומחה מורשה לרשום אותן ואין צורך בוועדות.

למדינת ישראל יש מסורת לא מפוארת של וועדות (המוסד לביטוח לאומי, הסיוע לנכים ניצולי שואה ) אשר החולים הנזקקים להן עוברים טירטור והשפלה.

 

אין כל סיבה שחולה פרקינסון יצטרך לעמוד בפני ועדה על מנת לקבל עזרה רפואית שרופא מוסמך יכול לתת במרשם ובית מרקחת יכול לנפק. מורפין ופטידין ניתנים במרשם ואינם זולגים לרחובות.

הקנביס הוא תרופה לחולים רבים וכך צריך לנהוג בו.