אני ממש מותשת נפשית..מדוכדכת ועייפה. ולא היה בי כוחות לכתוב עוד, וחשבת לעצמי לפרוש ולהמשיך לבדי.. כי עייפתי. לא עייפתי מלכתוב דווקא. עייפתי מהכל. ואולי לכתוב כאן מחייב אותי לדרוש מעצמי יותר..

 

אבל בזכות ההתעניינות שלכן כאן, אני מנסה לכתוב. 

 

אז הסופש עבר ב90% טוב, שזה נחמד. ביחס למה שאני מצפה מעצמי.

שזה מדהים. לעומת הסופשים שהיו בארבעת החודשים האחרונים.

שזה סתם. ככה זה מרגיש לי בתוכי.

 

אבל אני צריכה להתחזק ולחזק את עצמי שזה טוב..שזה באמת טוב..

לא מאכזב אותי דווקא ה-10% האחרים, אלא שלפתע הכל חסר משמעות. ולא נותן לי שום תחושת סיפוק..

 

ובמיוחד המשבר שקרה לי עכשיו-

עליתי על המשקל. והלב שלי התכווץ.

אני כבר 13 ימים בתהליך. שמתוכם 12 טובים. וכבר רציתי לראות מספרים יותר טובים..

וכבר היו מספרים יותר טובים במהלך השבוע.

אז למה היום חזרו אליי המספרים הללו? המכאיבים? הפוצעים? הבלתי נסבלים?

 

אני מנסה להגיד לעצמי שאסור לי לתת לזה לשבור אותי.

שבאמת אני במגמה חיובית, ואולי יש שינויים טבעיים בגוף, ושמחר המשקל יתאזן..

אבל אני עייפה מלהאמין.

אני עייפה מלשאת את הגוף הבלתי נסבל הזה. 

 

אבל מבטיחה לעצמי לא להישבר.

 

אז אני כאן. מנסה להמשיך.

 

ולמספר הימים הטובים- 12..