שלום לכם..

 

כבר מזמן רציתי שיהיה לי בלוג משלי, אבל אף פעם לא מצאתי זמן מתאים גם לא כל כך ידעתי מה לרשום. היום פתאום בא לי לשתף אנשים שאינני מכירה במצב המתסכל  והמעציב שאליו נקלענו אני ומשפחתי כשנכחנו להבין שאמי כבר לא תהיה אותה אמא שהייתה פעם.. עם עצות חכמות, עם ניסיון חיים, עם עצמאות ,כח נפשי ובטחון עצמי. כל זה בשל בעיות הזכרון אשר החלו להופיע אצלה לאחר התאונה שעברה לפני כ-6 שנים וגם כן מותו בטרם עת של אבי היא זו ש"הוסיפה" לסבל..

 אמי הייתי אישה אשר תמיד עזרה לזולת, אישה שכולם ביקשו את עצתה, היא הייתה מדריכת נוער בסיכון והייתה פשוט חיה את חיייהם של כל החניכים שלה יחד איתם. אני תמיד התפלאתי עד כמה אישה יכולה להיות אופטימית, חזקה למרות כל מיני קשיים שעברה במהלך חייה.

לפני כ-6 שנים, כשהייתה בדרכה להשתלמות, היו אמורים לאסוף אותה לאחר שתרד מהאוטובוס. האור האדום התחלף לירוק, אבל הנהג כנרה לא היה מספיק חכם כדי להבחין באמא ופשוט נכנס בה.

למזלנו אמא נשארה בחיים. היו לה שברים פתוחים ברגל ימין ושבר ברגל שמאל, אבל לא ניכנס לכל הפרטים האלה... כחצי שנה היא עברה תהליך שיקום... כסא גלגלים, הליכון, מקל.באותה השנה גם אבי חלה במחלה המוטולוגית (סוג של סרטן) והלך לעולמו כעבור שנה. עברה על כולנו שנה לא מהעולם הזה.

 

כיום אמא שלי האהובה חיה ברוך ה', אבל כתוצאה מהתאונה, מפגיעות ראש, כתוצאה מכל העומס שהיה לה בעבודה ובמעגל החים שבו היא לא יכלה לנוח לרגע, בעקבות מותו הפתאמי של אבי שלא היה צפוי כלל, כיום סובלת אמי מבעיות זכרון. לא מדובר פה באלצהיימר (שלא נדע), מדובר בבעיית זכרון לטוח קצר אשר הולכת ומחמירה. אנחנו מספרים לה את אותם הסיפורים כמה פעמים טובות ביום והיא שואלת כל הזמן את אותן השאלות וכל פעם מופתעת מחדש.

 

פנינוו לרופאים, ניורולוגים, פסיכיאטרים, מכוני בדק לזכרון, מרפאות זכרון וכולם אומרים שאין לכך פתרון. יש אפשרות למנוע החמרה באמצעות תרופות צמחיות,אך אין אפשרות לרפא את זה.

 

כל כך קשה לי להשלים עם העובדה שאמי כבר לא תהיה כמו שהיא הייתה פעם.

 

אולי מישהו מבין כל הנמצאים באתר הזה ייתקל בבלוג שלי ויתן לי עצה... מה אפשר לעשות.. למי אפשר לפנות..אני התחלתי להתייאש ואמא סה"כ בת 65!יש לה עוד זמן להנות מהחיים!!!!!

 

כיום היא בפנסיה. היא יושבת כל הזמן בבית. פרט לכך שיוצאת לפעמים לשוק, למכולת ולטייל עם הכלבים. קודם רבים היו מתקשרים אלי כי כולם רצו ממנה משהו!!!!אבל היום ... אם יש טלפון אחד או שניים ביום.. מה טוב... זה כל כך כואב! אישה שעזרה כל כך הרבה!תרמה כל כך הרבה!היום היא לבד!אני ואחי משתדלים בכל הזדמנות לבקר, להתקשר, להוציא אותה קצת מהבית, אבל זה אף פעם לא מספיק!!!תמיד מרגישים יסורי מצפון שאמא לבד!שאמא עצובה!

 

 

היום כבר מתחילים להרגיש אצלה תסמינים של דיכאון ולחץ. היא, כנראה, קיבלה את העובדה שהיא שוכחת הכל, היא מתעצבנת על עצמה, מקללת את עצמה ומרגישה אי נוחות עם כל המצב!ואין לי איך לעזור לה!

 

זה פשוט נורא!!!!!

 

 

אני מאוד אשמח אם תגיבו ואולי תשתפו אותי בבעיות שלכם..אולי נמצא על מה לדבר, איכשהו לשפר, להקל איכשהו על האנשים היקרים לנו.

 

הנה דוגמאות למצבה של אמי:

1. היא נתנה לכלבות שלנו לאכול וכעבור 5 דקות רוצה לתת שוב פעם. (כנראה בגלל זה הכלבות שמנו, כי כשאני לא בבית במהלך השבוע היא לבד איתן, אז כנראה הן מקבלות אוכל יותר מפעמיים ביום ונהנות ממנו יותר מהנורמה..)

 

2. צופה בטלויזיה ואינה עוקבת כלל אחר העלילה.היא פשוט בוהה בטלויזיה וזהו. לא מגיבה..לפעמים היא מגיבה... אבל בדרך כלל ...אם אנו צופות יחד בסרט מסוים, היא לא זוכרת את סדר הדברים, לא זוכרת פנים והתרחשויות.

 

3.מצבי רוח משתנים. ירידה בבטחון העצמי.הסתגרות. לפעמים יום שלם היא אינה מתקשרת אליי.מה שהכי נורא הוא שהמצב שלה משליך גם על מצב הרוח שלי כי תמיד הייתי מושפעת ממנה (לטובה). זה נורא עצוב והכי מפחיד הוא שזה הולך ומחמיר...

4. אני סיפרתי לה במשך חצי שעה על מקרה שקרה לי באחד הימים ולאחר שניה אחת היא שכחה שסיפרתי לה את זה ושאלה אותי שאלות, כאילו כלום לא קרה. היא לא מרוכזת.

 

5. מתקשרים אליה מחברות שונות למיניהן והיא מוסרת מספרי כרטיסי אשראי ואינה זוכרת את זה לאחר מכן. ביטלתי לה את כל הכרטיסים. חבל שלא חשבתי לעשות את זה קודם!

 

אני אמשיך אחר כך.......

 

מחכה לתגובות שלכם ומאחלת בריאות לכם ולכל בני משפחותיכם!הבריאות זה הדבר הכי חשוב ומשמעותי לכולנו!!!!ולאלה שאינם יודעים זאת, הם יבינו זאת בבוא הזמן.