לכבוד יום העצמאות הקרב חשבתי לשתף אתכם בחשיבות של תהליך בניית הייחודיות וההיפרדות הרגשית שעובר אדם במהלך חייו. לחדד ולהדגיש כי אין המטרה בחיים להגיע לעצמאות מוחלטת כי אם לייחודיות ונפרדות.

לצורך כך אשתמש בשתי תיאוריות התפתחותיות: הראשונה, תהליך ה"ספרציה-אינדיבידואציה" של מרגרט מאהלר. השנייה, "מתלות לקראת עצמאות" של ויניקוט.  

 

מרגרט מאהלר מכנה את תהליך הספרציה-אינדיבידואציה "הלידה הפסיכולוגית של האדם", - תהליך הפיכתו מ"עובר פסיכולוגי" חסר זהות וחסר יכולת קיום בזכות עצמו לבוגר בעל זהות עצמית מוגדרת ויכולת תפקוד עצמאי נפרד. תהליך זה ראשיתו בלידה הביולוגית של האדם, והוא נמשך לאורך כל חייו, כאשר לפי מאהלר השלבים הקריטיים מתרחשים בשלוש השנים הראשונות. מאהלר הדגישה את החשיבות הרבה שיש לנוכחותה וזמינותה הרגשית של האם כלפי ילדה בהשגת הנפרדות. היא מתייחסת לספרציה (הפרדות) ולאינדיבידואציה כשתי התפתחויות משלימות, שני תהליכים השלובים זה בזה, אך אינם בהכרח בו-זמניים.
השלבים ההתפתחותיים כפי שתוארו על ידי מאהלר כוללים שני שלבים מקדימים לתהליך הספרציה-אינדיבידואציה. בשני שלבים אלה אין בכלל נפרדות בין האם לתינוק.  דרך הטיפול האימהי, המגע עם גוף האם, התינוק מתחיל לפתח מודעות לקיומו של "גורם חיצוני" שדואג לו. מאהלר הניחה שלאחר הלידה מתקיים מצב של אחדות ותלות רגשית ונפשית מלאה בין התינוק לבין האם  והסבירה שהיא מתייחסת למונח "סימביוזה" כאל מצב תוך-נפשי, שבו אין מובחנות נפשית בין התינוק לבין האם. רק אם יתנסה הילד בקשר סימביוטי מספק, הוא יפָתח "אמון בסיסי" וביטחון ביכולתו להתמודד עם העולם בכוחות עצמו ויגבש זהות עצמית נפרדת, מוגדרת ומלוכדת, וכאדם בוגר יצליח להשיג קשרי אובייקט בוגרים ובריאים .
לפי מאהלר, תהליך הספרציה-אינדיבידואציה כולל ארבעה שלבים: שלב הדיפרנציאציה והתפתחות של דימוי גוף: יש בקיעה מן המצב הסימביוטי עם האם ומופיעות התנהגויות שמציינות הבחנה בין ה"עצמי" ל"לא עצמי". שלב התרגול: הילד מתחיל להתרחק פיזית מאמו וחוזר אליה מדי פעם לצורך "תדלוק רגשי".  שלב ההתקרבות מחדש (Rapprochement):  מתחילה המודעות לנפרדות, שמובילה לחרדת פרידה גדולה, והילד מבקש את קרבת אמו כל העת במטרה לבסס את המשכיות הקשר עמה ואת קביעותו. בשלב זה מצד אחד קיימת המשאלה לאיחוד מחודש עם האם, ומצד שני יש פחד מפני היבלעות בתוך הקשר איתה. השלב האחרון – שלב התגבשות הזהות והתחלת קביעות אובייקט רגשית: הילד מפנים את דמותה של האם שכעת נתפסת כיציבה ואמינה יותר, מה שמאפשר לו לקבל את מגבלותיו ואת ההתרחקות מאמו מתוך הבנה שהיא קיימת מעבר לטווח מבטו.


 

ויניקוט רואה את התפתחותו הרגשית של האדם כמסע מ"תלות מוחלטת" דרך "תלות יחסית" לאי תלות – לעצמאות, ואת האם כמאפשרת לתינוקה להתפתח ולנוע לאורך מסע זה.
"שלב התלות המוחלטת": לפי ויניקוט, תינוק מסוגל לשרוד ולהתפתח בתחילת חייו רק בתוך המעטפת המגוננת של הסביבה האימהית ה"מחזיקה". בתחילת החיים אי אפשר לתאר תינוק בלי לתאר את האם, שממנה לא הצליח עדיין התינוק להיפרד ולפתח "עצמי" משלו. ויניקוט ראה באם ובתינוקה יחידה אחת בלתי נפרדת וטען שבשלב זה (בשבועות הראשונים שלאחר הלידה) התינוק תלוי באמו ואינו ער לתלותו, וכך צריך להיות, ומן האם נדרשת התאמה כמעט מוחלטת שמאפשרת חוויית רציפות והמשכיות של התינוק וכך מגינה על התינוק מפני הידע על נפרדות.
התאמה זו מאפשרת את התהוות ה"עצמי האמיתי", שמתחיל לקבל חיים דרך הכוח הניתן לאני החלש של התינוק על ידי כך שהאם נותנת לתינוק תחושת אשליה של כל יכול. אם שאינה טובה דיה, מחליפה את צורכי תינוקה בצורכי עצמה, המקבלים משמעות על ידי היענות מרָצה של התינוק, שמפתח "עצמי כוזב" המגיב לדרישות הסביבה. במצב זה, מתוך הקושי לחוות ולפתח רגשות עצמיים, הילד נשאר תלוי באמו, והוא אינו יכול להיפרד ממנה . "שלב התלות היחסית" הוא מעבר מהשלב שבו התינוק יונק משד שהוא מדמיין אותו כשלו בעוד שהאם מיניקה תינוק שהוא בדמיונה חלק ממנה, אל המציאות. מכאן תתחיל הנפרדות לשלב האחרון, שמתרחש בשנה השנייה לחיי הילד, ולו קרא ויניקוט "לקראת עצמאות", מה שמבטא את תפיסתו שהאדם לא מגיע אף פעם לעצמאות מלאה באופן בריא ותקין. 

 

 

 

לסיכום, תלות היא איננה מילה גסה, והיא איננה טומנת בחובה רק קונוטציות שליליות כמו חולשה, חוסר אונים, חוסר בגרות, או חוסר רצון לקחת אחריות. הצורך בתלות הוא חלק מהמהות האנושית, ובעיקר חלק מהערכים החשובים בזהות הנשית. האדם אינו יכול להתקיים ללא זיקה לאחר וייעודו להיות באחדות.  מצד שני עצמאות איננה מחוברת דווקא להתמרדות, התנתקות, התנערות, חוסר הכרה באחר, אי התחשבות בצרכי האחר או בידוד, אלא היא קשורה לחיבור של האדם עם הווייתו, להקשבה לצרכיו  ולמתן ביטוי אותנטי לאמת הפנימית שלו. תלות ועצמאות יכולות להתקיים יחד בכפיפה אחת, הן מזינים אחת את השנייה וכל אחת מהן היא תנאי הכרחי לקיומה של השנייה. כלומר כאשר לאדם מסופקים צרכיו התלותיים (אהבה, נזקקות, ביטחון, פרגון וכו') הוא מסוגל להיות בחירות אמיתית, ורק כאשר האדם חופשי לחיות ולבטא את האמת הפנימית שלו הוא לא יחשוש לקיים קשר של תלות הדדית עם האחר.

 

 

 

חג עצמאות שמח!!