היי לכולכם! שמי דנה ורציתי קצת לשתף בקצרה... אני בת 29 והתחתנתי לפני 3 שנים, באמצע חודש ששי משהו "השתבש" אצלי ואני ובעלי הגענו לבי"ח מאיר, אישפזו אותי מחשש להריון ולילדה לצורך העיניין. ומכאן התחיל  סיפור חיי.. וואווווווווו מהיכן להתחיל?! אז ככה- מצבי התדרדר בצורה משמעותית, הגעתי לכסא גלגלים ולא יכולתי לעשות שום פעולה "מוטורית" בסיסית. כאםן התחיל מסע חיי.. אי אפשר היה לאבחן שום דבר באמ.אר.איי כי אסור בהריון להכניס לגוף חומרי ניגוד אבל ללא ספק פיצצו אותי בסטרואידים, לא ממש הייתה ברירה. הגעי לבי"ח "לוינשטיין כשאני בחודש תשיעי לשיקום מסיבי ומיותר להסביר כמה התדרדרתי גם נפשית(וההורמונים לא ממש תרמו) ואז ילדתי את ביתי האהובה לי מכל! הייתי לראשונה בחיי אמא "נכה" שקשה לה להאכיל, לקום בלילה וכדומה... זה לא נגמר כאן... זה רק התחיל! בעלי עזב אותי כשהיא הייתה בת שנה ונותרתי לבד- בלי בית, לי תמיכה כלכלית... רק אני ,הבת שלי , הכלבה שלי והאוטו... אהה והטרשת. וירדתי 40 קילו... בין לבין עברתי עוד ארבעה התקפים קשים מאוד ועדיין לבד... והמסקנה היא- היום אני נראת נהדר, מרגישה נהדר, מדלת ילדה מדהימה לבד עם "טרשת" אבל- מחייכת לעולם והוא מחייך לי בחזרה! הצלחתי להתרומם ויותר מזה לרקוד ולרוץ כן כן לרוץ ולרקוד חברים. תקומו בבוקר עם המון אמונה ותעשו "מודה אניי" כל השאר הוא בונוס! אני בטוחה ואין לי שום ספק "שאלהים" היה איתי באותה תקופה רגע רגע... תשארו עם אמונה ותתמידו בלהאמין שאנחנו "ננצח" ואל תשכחו לעולם- "אלהים לא נותן למי שלא יודע לקחת" זה אומר שאנחנו ה-אנשים שהוא בחר "להעניק" להם ולהן את המחלה הקשה הזאת כי הוא יודע שנעמוד בה!!! שיהיה לכולנו ב ה צ ל ח ה. והמון חיוכים לא לשכוח... הכל מתחיל בנפש ומסתכם בצורה פיזית!