כל הרעיון של חרדה הוא שלכאורה היא בלתי מוסברת. הסבר לחרדה יגיע רק לאחר טיפול אמתי. הפחד הוא מוסבר, כי התגובה היא מידית. אז למה זה מעניין אותנו? רוב המצויים בעסקי החרדה כבר מכירים את הפתרונות התרופתיים. השאלה המתבקשת היא האם נכון בהכרח לתת פתרון פרמקולוגי? הכול עניין של חוזק נפשי. למה לא מספקים לנו את המידע המוקדם הזה? כי בעידן פתרונות הבזק לאנשים יש יכולת דחיית סיפוקים של ילדים בני שנתיים - על גבול הגמילה מטיטולים. כן, הגישה הזו מכעיסה, כי יש אנשים שבאמת לא יכולים לעבור לשלב הבא ללא טיפול תרופתי. ובכן, הרעיון הוא דווקא להציע פתרונות חלופיים לטיפול התרופתי לאנשים שיכולים אחרת, ולא לאלה שנעזרים בתרופות בצדק. עליי להבהיר שאין צורך לדרג את אלה או את האחרים. נוטלי התרופות כבודם במקומם מונח. אין לי אלא להלין על האצבע הקלה על ההדק של עולם הרפואה, שאיננו חף מאינטרסים כלכליים ומלובי חזק של חברות התרופות. כל שאני רוצה להציע הוא שיקול דעת בעל משקל רב יותר לפני רישום התרופה הראשונה. הקלות שבה רושמים רופאי משפחה (!) כדורים לטיפול בחרדות מוכללות אמורה להדליק נורה אדומה. אני מדגישה כי אין לשלול את רעיון הטיפול התרופתי, אך בהחלט יש להיזהר בו, ואף לגבותו בטיפול רגשי ו/או נפשי מתאים.