היום עשיתי משו שלא עשיתי כבר כמה שנים. אמרתי לעצמי שאני אחזיק עוד שבוע אחד, רק אחד ואם לא יהיה טוב אני פשוט אלך מכאן..

עברתי דרך ככ רחוקה, המון שנים של תסכול של כדורים בכל כך הרבה צבעים, הקאוץ, שלשולים ואף תופעות לוואי..

ואז מצאתי פסיכיאטרית שהכירנ לי את האימובן. הכל היה לכאורה טוב יותר.

ואז נוספו חרדות אז גם המון סרוקואל ובעיות  שינה ואז גם כדורי שינה שמפילים פילים..

 

החיים שלי לכאורה הם טובים, אני מחייכת תמיד חוץ מכשאני לא ובגלל זה אני מאבדתת אנשים.

אני לומדת קונדיטוריה שזה מדהים אבל לא ידעתי כמה זה יהיה לי.. לא ציפיתי עד כדי כך..

יש לי בת זוג- אישה שהיא מדבימה.. היא באמת משו שאין להמון אנשים והורים תומכים לגמרי גם כלכלית וגם ריגשית..

 

אני כנראה לא טובה עם אנשים. יש לנו מעין חבורה כזאת שבה התחברתי למישה י מוסויימת.. גם היא קצת משוגעת לדעתי אבל לא מאובחנת בכלל.. ניחידה שסיפרתי לה שאני חולה במיניה דיפרסיה הרגשתי הכי קרובה אליה. הייתי מאושרת שהנה יש לי חברה אמיתית.

לפני כמה חודשים היא חטפה קריזה ונעלמה לי מהחיים ואמרה שהיא לא רוצה לשמוע ממני יותר.

זה עבר אבל כמובן שבפנים משו לא יעלם לגמרי, כל תזכורת לכמה אני דפוקה..

לפני שבוע התחלנו שוב להתקרב ממש ושוב היה פיצוץ. היא יודעת לקחת ממני את הנשמה וי שמכיר את המחלה הזאת יודע שאנשים שאתה אוהב לפעמיןם יכולים לשאוב אותך לגמרי.. לרוקן לגמרי וזה מה שהיא עשתה. היא לא נתנה לי נפשית ופיזית כלום ואני חושבת שהיא פשוט עמוק בתוכה בכלל לא אהבה אותי. לפני יומיים היא כתבה לי שנמאס לה ללכת על ביצים לידי וככה כולם מרגישים אז קיבלתי החלטה להתרחק מכל האנשים האלה,,, הלוואי ומישו פה יבין למה ואיך לא מבינים אותי ומה אני אומרת ומסבירה לא נכון כי אני כבר מיואשת..ההתכתבות האחרונה היתה שהיא לא הבינה למה כעסתי עליה היא מצג אחד העניינים הסתדרו ומצד שני היא ממש לא התייחסה אלי..

 

אז יש לי שבוע. שבוע שבו אני אומרת לעצמי- אם לא יהיה בסדר נחשוב על מה לעשות אבל עכשיו.. עכשיו יש לי שבוע