כך אמרנו בילדות: "אמא שלי" או "אמשלי" במילה אחת. כשגדלנו למדנו להגיד: "אמי", עברית יותר יפה. אמשלי, שונה מאוד ממני. היא גבוהה, עיניים כחולות ובצעירותה הייה לה שיער בלונדיני. היא כל כך מיוחדת (כמובן שבעיני) עד שצלם ממשלתי שבא לצלם בקיבוץ שלה, עקב אחריה יום שלם, ובארכיון הצילומים הממשלתי יש תמונה שלה.

אמא שונה ממני גם בטמפרמנט שלה. היא תמיד עושה משהו, תמיד זזה, מהירה וזריזה. אני עושה הכל לאט לאט. אני חושבת שקלטתי את זה במיוחד באחת הפעמים בגיל הטיפשעשרה, שבקשה ממני לעזור לה בהכנת סלט. אני קלפתי מלפפון, היא חתכה עגבניות, אני קלפתי את המלפפון, והיא סיימה את כל העגבניות. אני חתכתי את המלפפון, והיא סיימה את השאר. הבדלי קצב בייננו.

אמא עברה לאחרונה ניתוח להחלפת פרק הירך. הניתוח עבר בהצלחה. אך מאז אמא נופלת. כל הבדיקות שעברה היו תקינות. הכל בסדר, אבל אמא נופלת. הדבר היחיד שאומרים לה: תאטי את הקצב. אמא לא יודעת לעשות את זה. לי אומרים היום: תאיצי את הקצב. אני לא יודעת לעשות את זה. מה עושים?

אני נזכרת בשיר הידוע: "אם אני אינני אני, אז מי אני בכלל?" האם ניתן לשנות את האופי? את הטמפרמנט? האם עצם זה שאני לא אוכלת כל מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, כמה שאני רוצה, אינו שינוי עצום? האם לנסות להשתנות בעוד תחומים אפשרי?