שלום לכולם,

 

האם קרה לכם מעודכם שחויתם חוויה מטלטלת ?

 

כאשר אני כותב על חוויה מטלטלת. אני מתכוון לכזו, אשר שינתה את האופן שבו אתם תופסים את העולם, ומסתכלים על הסובבים אתכם ?

 

אצלי זה קרה כאשר אובחנתי כסובל מ- ADHD. עד אותה נקודה חשבתי שאני סתם אדם "בינוני". או אדם שצריך התאמץ יותר, על מנת להצליח ולהגיע להישגים. זאת בהשוואה לאחרים שנמצאים מסביבי. זה לא שחשבתי שאני חס וחלילה טיפש. אלא הבנה מסויימת שהייתה לי לגבי - שאני צריך להשקיע יותר על מנת להצליח, להתקדם בחיים, להביא ציונים גבוהים וכמעט כול דבר אחד בחיים שלי.

 

עם ההבנה הזו נוצר אצלי משקע (בגיל צעיר יחסית) של דימוי עצמי נמוך. המשקע הזה לא נוצר רק בגלל הקשיים הלימודים שלי, אבל בו ונאמר שזה לא תרם לי במיוחד. אבל יחד עם זאת (עח מנת ולהיות קצת אופטימי), נקודת האור שהייתה לי בתקופה זו, הייתה בהתעקשות של ההורים שלי לחנך אותי לעצמאות. דבר אשר התבטא בעידוד שלהם בכך שאם אני רוצה להשיג משהו אני צריך לעשות הכול על מנת להשיג אותו בכוחות עצמי. חינוך אשר מאוד עיצב אותי במהלך חיי, ואף עזר לי להתמודד עם חלק ניכר מהקשיים שליוו אותי במהלך חיי.

 

השינוי במצבי החל כאשר עברתי אבחון להפרעת קשב וריכוז, ונמצאתי כסובל ממנה. בהתחלה לא האמנתי כאשר "בישרו" לי על רוע הגזרה. התחלתי לקבל את מצבי, ולעשות שינוי בחיי כאשר התחלתי טיפול פסיכולוגי. הטיפול היה עבורי חוויה מאוד מיטיבה, ואף עזר לי לפתור קשיים רבים בחיי (שחלקם קשורים להפרעה, וחלקם הם סתם מטענים שאני סוחב מילדות). אבל נעזוב את החלק הזה בחיי...

 

החל מהשלב שבו קיבלתי את ההפרעה- עם הדברים הטובים, והרעים שהיא משפיעה על חיי. פתאום התחלתי להסתכל על העולם בצורה אחרת. אני יכול להסביר את זה בצורה הטובה ביותר בשימוש בהדגמה מסדרת הדרדסים שעליה גדלתי בילדותי. תהרגו  אותי (באופן מטאפורי כמובן), אבל אני לא למה פתאום נזכרתי כשחשבתי על זה, בפרק מסויים שבו גרגמל הכין משקפיים קסומות שכול מי שמרכיב אותן ומסתכל על גרגמל, רואה אותו כיצור יפה תואר, ולא כגרגמל. הפואנטה שלי, היא שפתאום התחלתי להסתכל על העולם דרך משקפי ה- ADHD. התנהגויות, תכונות ומצבים שבעבר ראיתי אצל אנשים פתאום קיבלו אצלי משמעות אחרת, משמעות של ראיית העולם דרך תסמינים של ADHD. יכול להיות שאני קצת מגזים כשאני מפרש את העולם דרך משקפיים שהם כל-כך מוטות, ולעיתים אף מטעות.

 

אז מה לעשות כאשר רואים תסמינים של ADHD אצל אדם שיושב מולך ? האם לומר לו?  האם לשאול אותו האם הוא אובחן בעבר ?

 

אני מבין היום למה השאלה הזו כ"כ מציקה לי - הרי לאורך שנים הסתובבתי עם המצב הזה ובלי שאף אחד יבוא ויאמר/ ישאל אותי לגבי הדבר. יכול להיות שאם מישהו היה שואל אותי, אז הדבר היה מעלה בתוכי מספיק שאלות/ ספקות שהיו גורמות לי לבדוק את הנושא. אך יחד עם זאת, רוב הסיכויים שהייתי שולל את דבריו מכוון ועל מנת לקבל את "ההפרעה" שלי הייתי צריך לעבור תהליך מסוים (כפי שכתבתי קודם). אני יודע מניסיוני שהיום אני מעדיף ולא להעלות את התהיות הללו בפני האדם שמולי. מכוון שעל כול אדם שמקבל את דברי ושמח לפתח את השיחה בנושא, ישנם שניים (לפחות) אשר לא שמחים כאשר מעלים את השאלות הללו בפניהם.