גגם היום אמרה לי מישהי (השיננית) כשסיפרתי לה  את הסיפור שלי (עם כאבי השיניים) "זה פסיכולוגי".

בכזאת קלות ובכזאת פשטות.

מזל שסוף סוף מצאת לי איבחון!!!!!!

איך לא חשבו על זה קודם???.

עניתי לה  "זה פסיכיאטרי" :)   (שהרי תרופות נגד כאב הן מינונים נמוכים של תרופות פסיכיאטריות ...:))

התייחסתי בבדיחות שהרי זו בורות.

זה בכלל לא העליב או הבהיל אותי. שהרי אני כבר יודעת שהיא לא צודקת.

אבל,

זה עוול !

אנשים  כ"כ סובלים ואחרים טוענים  שהכל פסיכולוגי. ועוד להגיד לך בפרצוף! זה עלול למוטט!

 

לא אומר שזאת חוצפה. כי הם באמת לא יודעים ואשריהם שהם לא יודעים מהו כאב כרוני. והלוואי שלא ידעו לעולם.

אך זה מסר גם לכולנו. הבה נשתדל שלא לשפוט אחרים. בכל דבר. אנחנו לא תמיד יודעים מה עומד מאחורי הדברים.

"הווי דן את כל האדם לכף זכות"

"אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו"